בש"א 3686/15 ישראכרט בע"מ נ. אברהם מושקוביץ

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון ב-ת"צ (מחוזי ת"א) 62627-03-15 וב-ת"צ (מחוזי מרכז) 62708-03-15 – שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, שהוגשו כנגד המבקשת בנוגע לאופן סיום תוכנית ההטבות שלה ("תוכנית הכוכבים"). דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי שתי הבקשות מעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות משותפות, ועוסקות באותה קבוצה מיוצגת.

2.

שתי בקשות האישור בענייננו הוגשו בו ביום. בקשת האישור ב-ת"צ (מחוזי ת"א) 62627-03-15 (להלן: בקשת המשיב 1 ) הוגשה ביום 30.3.2015 בשעה 10:47, ואילו בקשת האישור ב- ת"צ (מחוזי מרכז) ב-ת"צ 62708-03-15 (להלן: בקשת המשיב 2 ) הוגשה ביום 30.3.2015 בשעה 11:11. טענת המבקשת היא כי בשל סמיכות הזמנים בהגשת הבקשות, ראוי להידרש להוראת תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא להוראת סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. מכאן בקשתה כי אורה על איחוד הדיון בשתי בקשות האישור. עוד ציינה המבקשת כי אין לה עמדה בדבר זהותו של בית המשפט בו ראוי כי יתקיים הדיון המאוחד.

3.

שני המשיבים התנגדו לבקשה מן הטעם שעל המבקשת היה לפעול בהתאם להוראת סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות – שהוא כידוע דרך המלך לאיחוד דיון בבקשות דומות לאישור תובענה ייצוגית. עם זאת, המשיבים היו חלוקים ביניהם בשאלה מהי בקשת האישור המוקדמת. בעוד שהמשיב 1 טען כי בקשתו היא הקודמת בזמן, טען המשיב 2 כי יש לראות כבקשת האישור המוקדמת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז ב-ת"צ 18227-09-4 (להלן: בקשת האישור בעניין לאומי קארד ) – ולא את בקשת המשיב 1 או את בקשת המשיב 2. יודגש: בקשה זו הוגשה כנגד חברת אשראי אחרת, לאומי קארד –

ולא כנגד המשיבה –

ועניינה אופן סיום תוכנית ההטבות של חברת לאומי קארד ("תוכנית הנקודות"). לטענת המשיב 2, מעלה בקשת האישור בעניין לאומי קארד שאלות משפטיות דומות לבקשות האישור בענייננו. לחילופין, טען המשיב 2 כי בשים לב לשלב הדיוני שבו מצויה בקשת האישור בעניין לאומי קארד ולכך שבקשת המשיב 2 שובצה לקדם משפט, בעוד בקשת המשיב 1 טרם שובצה ליומן בית המשפט, הרי שיש להורות על איחוד הדיון בבית המשפט המחוזי מרכז. בתוך כך העלה המשיב 2 טענות כנגד טיבה של בקשת המשיב 1 אשר לא מצאתי מקום להרחיב לגביהן.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שצוין,

דרך המלך לאיחוד דיון בבקשות דומות לאישור תובענה ייצוגית היא בהתאם להוראת סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות. אכן, הסדר זה אינו שולל את סמכות נשיאת בית המשפט העליון להורות על איחוד דיונים לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, במקרים שבהם נדרש הדבר (ראו: בש"א 8226/12 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' בשתאוי פסקה 7 (30.1.2013); בש "א 3193/15 ניופאן בע"מ נ' רחמים פסקה 5 (11.5.2015)) . אולם זהו אינו המקרה שלפניי.

בענייננו מדובר בשתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית, הנוגעות לאותה קבוצה מיוצגת והמעוררות את אותן שאלות, אשר הוגשו לשני בתי משפט שונים – זהו בדיוק המצב אליו נועד סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות

(ראו והשוו: שם). הסעיף קובע קריטריון יחיד וברור – מועד הגשת הבקשה, והעובדה שהבקשות הוגשו בסמיכות זמנים אינה מעלה ואינה מורידה (ראו והשוו, למשל: ת"צ (מחוזי נצ') 48400-01-11 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' אבישי מלכא (4.4.2011) (מקרה בו בקשת האישור המוקדמת הוגשה כחצי שעה לפני בקשת האישור המאוחרת); ת"צ (מחוזי ת"א) 17683-10-11 וולוביק נ' פריגו ישראל סוכנויות בע"מ (18.4.2012) (מקרה בו בקשת האישור המוקדמת הוגשה כ-45 דקות לפני בקשת האישור המאוחרת); ת"צ (מחוזי נצ') 27477-02-12 החברה הכלכלית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' סבאח (30.5.2012) (מקרה בו בקשת האישור המוקדמת הוגשה כשעה לפני בקשת האישור המאוחרת)).

5.

בשולי הדברים אבהיר, בנוגע לטענות המשיב 2, כי בקשת האישור בעניין לאומי קארד חורגת מגדרי ההליך שלפניי, והצדדים לה אינם צד להליך שלפניי. ככל שהמשיב 2 סבור כי הבקשות בענייננו ראויות להידון במאוחד עם בקשת האישור בעניין לאומי קארד, הרי שפתוחה בפניו האפשרות להגיש בקשה מתאימה לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, וככל שבית המשפט ימצא שהדבר מוצדק, יהא רשאי להורות על העברת הדיון. אשר לטענת המשיב 2 בדבר טיבה של בקשת המשיב 1, אציין, מעבר לנדרש, כי למותב שנקבע בהתאם להוראות סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות מוקנה שיקול הדעת להכריע האם לאחד את הדיון בבקשות האישור השונות, וכן האם למחוק אחת מהן ומי יהיה המבקש ובא הכוח המייצג (ראו: סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות). בשלב זה, פוחת משקלו של שיקול המועד הכרונולוגי וניתן משקל מכריע לטיב הבקשה.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.