בש"א 3698/14 מר שמעון אדסיאן נ. חברת משרד ועסק בע''מ

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.3.2014, שבו נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום בירושלים (בעניין פינוי מחנות וממחסן וחיוב בדמי שכירות).

אין בידי להיעתר לבקשה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק. הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה (ראו בש"א 1264/00 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000)).

לבית המשפט אמנם שמורה הסמכות להורות על הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, אך זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". לאור השיקולים שנזכרו לעיל, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". כדברי כבוד השופט ג'ובראן : "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה ..." (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011)).

בענייננו, לא מצאתי הסבר ראוי לאיחור בהגשת ההליך, העולה כדי "טעם מיוחד". ראשית יובהר, כי המבקש אינו מציין מתי הומצא לו פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. בפועל, הבקשה שלפניי הוגשה ביום 25.5.2014, כלומר כחודשיים לאחר פסק-הדין (בשעה שהמועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור הוא תוך 30 ימים). לאיחור זה לא מצאתי טעם ראוי.

המבקש טוען כי כשקרא את פסק-הדין "חרב עליו עולמו" וכי רק לאחר שהתאושש נאמר לו "שלא דנו בנושא הסעד מן הצדק...". טענות כלליות אלה אינן מקימות טעם מיוחד למתן ארכה. אזכיר, כי כבר בהליך בבית משפט השלום יצא המבקש כשידו על התחתונה, כך שקשה לקבל כי פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור, היה כרוך בהפתעה כה גדולה. עוד יצוין, כי בשתי הערכאות הקודמות היה המבקש מיוצג, כך שמן הסתם קיבל, או יכול היה לקבל, הסבר לגבי המשמעויות של פסק-הדין ולגבי המועד שבו עליו להגיש בקשת רשות ערעור, אם ירצה. יודגש, כי המבקש אינו טוען בבקשה המונחת לפניי שלא ידע על המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור.

המבקש מוסיף וטוען כי בשל מצבו הכלכלי לא איתר עורך-דין שייצגו, וכי רק לאחרונה קיבל סיוע מעורך-דין בהכנת המסמכים. אולם, גם טענה זו הועלתה ללא פירוט מינימאלי, ואינה עולה כדי "טעם מיוחד". אזכיר, כי בשתי הערכאות הקודמות היה המבקש מיוצג. עוד יובהר, כי על הבקשה שלפניי, וכן על בקשת רשות הערעור גופה, חתום המבקש-עצמו, ללא ציון שמו של עורך-הדין אשר לפי הנטען סייע בהכנת המסמכים.

לבסוף יודגש, כי מדובר בהליך של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקש משום-מה נמנע מלצרף עותק של פסק-הדין של בית משפט השלום, אולם מעיון בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי (בהרכב שלושה), ובבקשת רשות הערעור גופה (המנוסחת בתמציתיות), עולה כי על פני הדברים ההליך אינו מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. לפיכך, גם סיכויי ההליך אינם תומכים במתן הארכה המבוקשת.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.