בש"א 3706/12 ניסים חדד נ. בנק הפועלים בע''מ

לפניי ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' שני בבש"א 3112/12 מיום 2.5.2012 שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

ביום 19.4.2012 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 1466-09) שבמסגרתו נדחה ערעור שהגיש על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו שדחתה את תביעתו נגד המשיב על הסף. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 1.3.2012 ולטענת המערער הומצא לו ביום 23.3.2012. בבקשתו להארכת מועד טען המערער כי הוא זקוק לזמן נוסף על מנת להשיג מסמכים לצורך כתיבת בקשת רשות הערעור. המערער מתייחס לאסמכתא מהמוסד לביטוח לאומי המעידה על כך שתלוש המשכורת שקיבל מזויף וכן להחלטה בעניין ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתו לפטור מעירבון.

ביום 2.5.2012 דחה הרשם את הבקשה. בהחלטתו קבע הרשם כי לא שוכנע כי המערער הציג "טעם מיוחד" המצדיק את מתן ההארכה המבוקשת. עוד קבע הרשם כי טענת המערער בדבר רצונו להשיג אסמכתא שתוכיח כי תלוש המשכורת שלו זויף, אינה מפורטת. כמו כן, קבע הרשם כי המערער לא הסביר מדוע יידרש בית משפט זה לראיה חדשה בעניין הזיוף. בעניין ההחלטה בערעור על החלטת הרשם אליה מתייחס המערער בבקשתו להארכת מועד, קבע הרשם כי לא ברור כיצד מסמך זה קשור להליך. לבסוף, הוסיף הרשם וקבע כי בנסיבות המקרה יש לתת משקל רב לציפיית המשיב לסופיות ההליכים. ביום 6.5.2012 דחה הרשם בקשה לעיון חוזר שהגיש המערער.

מכאן הערעור שלפניי, שבו חוזר וטוען המערער כי הוא זקוק למסמכים נוספים על מנת לכתוב את בקשת רשות הערעור. עוד חוזר וטוען המערער כי תלוש המשכורת שניתן לו מזויף וכי שגה הרשם בכך שדן בנושא זיוף המסמך.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטתו של הרשם מיום 2.5.2012 ובבקשת המערער להארכת מועד להגיש בקשת רשות ערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות. לא מצאתי כי המערער הציג טעם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. בנוסף, אף לטעמי לא הציג המערער טעם אשר יש בו כדי להוות טעם מוצדק להיענות לבקשתו להארכת מועד. זאת, שכן טענותיו באשר למסמכים הנוספים להם הוא זקוק אינן מבוססות דיין על מנת להוות "טעם מוצדק" בנסיבות העניין.

אשר על כן, הערעור נדחה.