פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלם
בש"א
3806/08 - א'
בפני:
כבוד הרשמת
גאולה לוין
המבקשת:
יורם יעקובוביץ חברה לבנין בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. איתמר ברוך
2. שרה ברוך
3. אלון ונונו
4. דנית ונונו
5. שמעון וקנין
6. אליס וקנין
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.
1.
ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בו נתקבלה חלקית תובענה של המבקשת למתן פסק דין הצהרתי. פסק הדין ניתן ביום 9.3.2008 ולדברי המבקשת התקבל אצלה ביום 16.3.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 28.4.2008. התבקשה בה ארכה עד לאחר שבית המשפט המחוזי יחליט בבקשה שהגישה המבקשת ביום 1.4.2008 לתקן את פסק הדין ולהבהירו. המבקשת ציינה כי בדעתה להגיש ערעור על פסק הדין אם יתברר כי הפרשנות המוצעת על ידה לא תתקבל. היא טענה איפוא כי ללא הארכה המבוקשת היא תיאלץ להגיש ערעור שיכול ויתייתר בסופו של דבר. משיבים 1 ו-2 הודיעו בתגובה כי הם מתנגדים לבקשת הארכה מאחר שסיכויי הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי אינם קיימים שכן הבקשה הוגשה שלא על פי החוק מלכתחילה. ביום 21.5.2008 הודיעה המבקשת כי ביום 19.5.2008 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לתיקון טעות בפסק הדין.
2.
סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – החוק), הדן בתיקון פסק דין, קובע דחייה של תחילת מרוץ המועדים להגשת ערעור. תכליתו של ההסדר בדבר דחיית מניין הימים היא למנוע סרבול יתר וחוסר יעילות כתוצאה מהגשת ערעור בשלב מוקדם מדי. שכן, לא פעם תיקון פסק הדין עשוי לייתר את הערעור ולמיצער מצריך עריכת תיקון בערעור שהוגש. תחולת הוראה זו מותנה בכך שאמנם תוקן פסק הדין באופן שתוכנו השתנה (סעיף 81(ג) לחוק). כאשר בקשה לתיקון פסק דין נדחית, אין כל שינוי במועד בו החל מרוץ המועדים. שאלת מרוץ המועדים נגזרת, אם כן, מהתוצאה של הליך התיקון ואינה נובעת באופן אוטומטי מהחלתו. הסדר זה נועד למנוע שימוש לרעה במכשיר של בקשה לתיקון פסק דין, כדרך להביא להארכה בלתי מוצדקת לצורך הגשת ערעור (רע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל (לא פורסם, 30.8.2000); בש"א 1031/06 עיריית תל אביב נ' מנחמי (1987) בע"מ (לא פורסם, 15.2.2006)).
3.יוצא, כי בעל דין הממתין להחלטה בבקשה לתיקון טעות לוקח על עצמו את הסיכון כי הוא עלול להחמיץ את המועד להגשת ערעור, היה ותידחה הבקשה. במצב דברים זה, פתוחות בפניו שתי אפשרויות: הגשת ערעור במועד ולחילופין, בקשה להארכת מועד. הגשת ערעור במועד עלולה לגרום לסרבול יתר וחוסר יעילות. לעומת זאת, הארכת המועד עשויה לחסוך הגשתו של הליך מיותר או את הצורך לשנותו. יחד עם זאת, עצם הגשתה של בקשה לתיקון טעות בבית המשפט המחוזי אינה מצדיקה היענות לבקשה להארכת מועד באופן אוטומטי. הארכת המועד טעונה "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). השאלה האם הגשת בקשה לתיקון טעות עולה כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד נבחנת על פי אמות המידה שגובשו לעניין "הליך תלוי ועומד" כטעם מיוחד. על פי אמות מידה אלה, בעת בחינת השאלה האם קיומו של "הליך תלוי ועומד" מקים טעם מיוחד למתן ארכה יוענק משקל לסוג ההליך התלוי ועומד, לשאלת הקשר שבינו לבין הערעור שיש להגישו, לסיכויי ההליך התלוי ועומד וכן למסגרת הזמן בה יוכרע (ראו: בש"א 9159/04 ניסן חקשורי נ' משה בובליל
(לא פורסם; 20.10.2004). אמות מידה אלה מקטינות את החשש כי היעתרות לבקשה תיתן יד להארכה בלתי מוצדקת, בניגוד לתכליתו של סעיף 81(ג) לחוק.
4.
במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד מתבררת לאחר שבית המשפט דן בבקשה לתיקון פסק הדין ודחה אותה. בשלב זה אין עוד ספק כי ההסדר בדבר דחיית מניין הימים להגשת ערעור אינו חל. יחד עם זאת, ראיתי לנכון להאריך את המועד כך שיתאפשר למבקשת להגיש ערעור. המבקשת הגישה את בקשתה לארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך, והמועד אף הוארך ארעית בהחלטתי מיום 30.4.2008. למשיבים לא נוצרה ציפייה לסופיות ההליך והם הועמדו מבעוד מועד על כך שהמבקשת אינה משלימה עם החלטת בית המשפט קמא. אשר לזיקה בין ההליכים, אין חולק כי קיים קשר הדוק בין הבקשה לתיקון טעות לבין הליך הערעור. טעמים שביעילות דיונית הצדיקו, כך נראה, המתנה להחלטה בבקשה לתיקון טעות, כך שלא יוגש ערעור חסר תוחלת. בנסיבות אלה, גם אם סיכוייה של הבקשה לתיקון פסק הדין לא היו גבוהים מלכתחילה, כטענת המשיבים, נחה דעתי כי התקיים אותו "טעם מיוחד" שמצדיק הארכת מועד.
הבקשה מתקבלת, איפוא, במובן זה שהמבקשת רשאית להגיש ערעור תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו.
ניתנה היום, כ' באייר תשס"ח
(25.5.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת