בש"א 383/17 שמואל כהן נ. עיריית חולון

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.11.2016.

על פי הנטען בבקשה הארכה המבוקשת (ארכה של שלושים ימים) נדרשת מפאת מצבם הרפואי של המבקש 1 ושל אשתו, אשר הקשה על קבלת החלטות בידי המבקש 1 ובני משפחתו והכנת ההליך במועדו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. בין היתר טוענת היא כי סיכויי הערעור אפסיים, וכי המבקשים נמנעים מלשלם לה את חובותיהם בהתאם לפסק הדין. עוד טוענת המשיבה כי המבקשים הגישו בבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולא הובהר מדוע בקשה זו עלה בידיהם להגיש ואילו את הערעור לא, וכי מצבו הרפואי של המבקש 1 הוא מצב מתמשך אשר לא מנע ממנו את הגשת ההליכים עד עתה.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים, החלטתי להיעתר לבקשה.

תחילה יודגש כי במועד הגשת הבקשה טרם התגבשה הסתמכותה של המשיבה על סופיות פסק הדין: הבקשה הוגשה לפני שהמועד להגשת הערעור חלף (ואף נשלחה לבא-כוח המשיבה יומיים קודם לכן), ובנוסף במועד הגשת בקשת הארכה הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בה צוין כי בכוונת המבקשים לעתור למתן ארכה להגשת הערעור. לנתון זה יש ליתן משקל ממשי בבחינת הבקשה (ראו החלטת כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ברע"א 3776/16 גנים נ' דרור , פסקה יג' (15.8.2016)) (הגם שאעיר בעניין זה כי ראוי היה שהמבקשים יגישו את הבקשה מוקדם יותר ולא "בדקה התשעים" לפני חלוף המועד להגשת הערעור).

עוד יש ליתן משקל לכך שעניין לנו בערעור בזכות ולמשמעות הכספית של פסק הדין עבור המבקשים.

כמו כן, גם אם צודקת המשיבה בטענתה כי מצבו הרפואי של המבקש 1 (אדם מבוגר כבן שמונים) הוא מצב מתמשך וכי הוא שוחרר מבית החולים עשרה ימים לפני שפסק הדין ניתן, יש להניח כי מצבו זה, כמו גם מצבה הרפואי של אשתו, הקשה על גיבוש הערעור בידי בא-כוח המבקשים, המבקש 1 וילדיו, ועל הגשתו במועד.

בנסיבות אלו כולן הגעתי למסקנה כי לא יהיה זה מידתי לחסום את הגשת הערעור, כעמדת המשיבה, וכי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה. המועד להגשת הערעור מוארך בהתאם, וזאת עד ליום 10.2.2017.

המבקש יציין את מתן הארכה בפתח ההליך שיגיש, ויצרף את החלטתי כנספח.

בנסיבות העניין, ולו לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.