בש"א 3876/12 פלוני נ. פלוני

זו היא בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים מיום 11.4.2012, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול מינוי מומחית מטעם בית-המשפט. הארכת המועד התבקשה עד למתן הכרעה בבקשה לעיון חוזר שהגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בנוגע להחלטה האמורה. יצוין כי בדיקה במערכת נט-המשפט העלתה כי בינתיים, נדחתה הבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.5.2012. על רקע זה, עותרת כעת המבקשת לאורכה להגשתה של בקשת רשות הערעור עד יום 20.6.2012. המשיב 1 מתנגד לבקשה.

השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן מושכים לכיוונים מנוגדים. מחד גיסא , בתצהיר המשלים מטעם המבקשת נטען כי החלטת בית-המשפט המחוזי נשוא ההליך שבכותרת הומצאה לבאי-כוח המבקשת ביום 15.4.2012. לפיכך, מועד 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיים ביום 15.5.2012. ההליך שבכותרת נפתח במזכירות בית-המשפט ביום 16.5.2012, ומכאן שהוגש באיחור של יום אחד. לטענת המבקשת, היא ניסתה להגיש את בקשת האורכה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, אולם בקשתה נדחתה מן המרשם שכן לא עמדה בדרישות שנקבעו בהנחיות נשיאת בית-המשפט העליון. בדיקה במזכירות בית-המשפט העלתה כי אמנם נעשו שני ניסיונות קודמים של המבקשת להגשת ההליך בתוך התקופה הקבועה לכך בדין (ביום 9.5.2012 וביום 10.5.2012). בהתחשב בכך, ובשים לב לעובדה שההליך שבכותרת הוגש באיחור של יום בודד, נראה כי העיכוב בהגשת ההליך לא נבע מזלזול בוטה בסדרי הדין. לשם השלמת התמונה ובהתייחס לטיעוני המשיב 1 בתגובתו לפניי, יוער בניגוד לנטען על-ידי המשיב 1, בנימוקיה של הבקשה להארכת מועד שבכותרת אשר הוגשה ביום 16.5.2012, נמנעה המבקשת מלטעון כי אין בידיה את פרוטוקול הדיון של בית-המשפט לענייני משפחה. למיטב הבנתי, טענה זו הועלתה בנספח שצורף לבקשת האורכה, בשלב בו המבקשת ניסתה – ללא הצלחה כך נטען – להגיש את ההליך למזכירות בית-משפט זה במועד מוקדם יותר כנזכר לעיל.

מאידך גיסא , אף איחור של יום בודד בהגשת הליך משפטי מהווה סטייה מהמועדים הקבועים בדין, ומחייב הוכחתו של "טעם מיוחד" לצורך קבלת אורכה. טענתה העיקרית של המבקשת בהקשר זה היא כי היעילות הדיונית צידדה בהמתנה למתן הכרעה בבקשה לעיון חוזר שהגישה לבית-המשפט קמא בנוגע להחלטה הנדונה, שמא היעתרות לבקשה לעיון חוזר תייתר את הצורך להשיג על אותה ההחלטה לפני בית-משפט זה. כידוע, קיומו של הליך תלוי ועומד אין בו כדי להצדיק באופן אוטומטי הארכת מועד להגשת הליך ערעורי. בהקשר זה יש לבחון את סוג ההליך התלוי ועומד, את דרך בירורו ואת הזיקה שבינו לבין ההליך הערעורי. כבר נקבע בפסיקתו של בית-המשפט זה כי ככלל, במקום בו ההליך התלוי ועומד הוא בקשה לעיון חוזר, הנטייה להכיר בקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד מצטמצמת. זאת, בהתחשב בכך שרק במקרים חריגים ייעתר בית-משפט - אם בכלל - לבקשה לעיון מחודש בהחלטה שכבר ניתנה (ראו למשל: בש"א 7130/11 סטולוביץ נ' סגל (לא פורסם, 4.10.2011) והאסמכתאות המוזכרות שם). על רקע זה, ספק אם במקרה דנן הגשתה של הבקשה לעיון חוזר לבית-המשפט המחוזי (שנדחתה בדיעבד), הצדיקה את האורכה שהתבקשה מלכתחילה. זאת ועוד; לא הוסבר מדוע נדרשים למבקשת 30 ימים מעת מתן ההחלטה שדחתה את הבקשה לעיון חוזר על-מנת להגיש את ההליך הערעורי, בשים לב לעיכוב שכבר נגרם בהגשת ההליך ובהתחשב בכך שככלל אין בבקשה לעיון חוזר שנדחתה כדי להקנות יתרונות דיוניים. בהתחשב בכל אלה, לא ניתן לשלול את טענת המשיב 1 לפיה ההתנהלות הדיונית האמורה הובילה להתארכות לא רצויה של ההליכים המשפטיים בין הצדדים, על ההשלכות הכרוכות בכך בנוגע לקטין שעניינו עומד במרכז הדיון.

באיזון בין מכלול השיקולים, ראיתי לאפשר למבקשת אורכה קצרה בלבד - עד יום 13.6.2012 בשעה 10:00 -

להגשתה של בקשת רשות ערעור. תנאי לקבלת ההליך לרישום יהיה תשלום הוצאות למשיב 1 בסך 3,000 ₪ בגין האיחור בהגשת ההליך והטורח שנגרם לו בגין הגשת תגובתו לפניי. המבקשת תציין בפתח בקשת רשות הערעור את דבר האורכה ותצרף עותק מהחלטה זו אליה.

ההחלטה תומצא לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.