בש"א 7130/11 רבקה סטולוביץ נ. דליה סגל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 7.8.2011, זאת עד לאחר שבית המשפט המחוזי יכריע בבקשה לעיון חוזר שהוגשה לו – כך נטען.

עיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא, כי משנקבע בדבר חקיקה מועד להגשת הליך-של-ערעור (או בקשת רשות ערעור), נקודת המוצא היא כי יש לקיימו. ביסוד נקודת מוצא זו עומדים בין היתר שיקולים של יעילות, וודאות וסופיות, כמו-גם הצורך לשמור על שוויון בין בעלי-הדין. עם זאת, קיימות נסיבות שבהן מוצדק להאריך את המועד – הצדקה אשר צריכה לעלות כדי "טעם מיוחד". אחד השיקולים בכגון דא הוא קיומו של הליך תלוי ועומד באותו העניין – בין בערכאת הערעור בין בערכאה אחרת. הטעם לכך הוא שלעיתים ההכרעה בהליך התלוי ועומד עשויה לייתר את עצם הצורך בהגשת הליך ערעורי, או להשפיע באופן ממשי על תוכנו ועל דרך בירורו. בנסיבות אלה הארכת המועד עשויה גם להיטיב עם בעל הדין שכנגד, ולקדם מטרות ראויות כגון יעילות דיונית וחסכון של זמן שיפוטי.

עם זאת, טענה בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד אין בה כדי להצדיק מניה וביה את הארכת המועד להגשת הליך ערעורי. בהקשר זה יש לבחון את סוג ההליך התלוי ועומד, את דרך בירורו וכן את הזיקה שבינו לבין ההליך הערעורי. ככל שההשלכה הצפויה של ההליך התלוי ועומד על ההליך הערעורי גדולה יותר – מבחינת עצם הצורך בקיומו או מבחינת תוכנו והיקפו – כך תגבר הנטייה לראות בכך משום "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד. זאת ועוד, יש לבחון את מהותו של ההליך התלוי ועומד ואת סיכוייו. ככל שהסיכויים טובים יותר, מתעצמת ההצדקה למתן הארכת מועד (ראו בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)).

בענייננו, לא מצאתי כי יש בבקשה הלאקונית המונחת לפניי כדי לשכנע בקיומו של טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. ראוי לחזור ולהבהיר, כי הגשת בקשה לעיון חוזר אינה "נוסחת קסם" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי. ככלל, במקום שבו ההליך התלוי ועומד הוא בקשה לעיון חוזר, הנטייה להכיר בקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד מצטמצמת (ראו, לעניין בקשה להארכת מועד המוגשת במקביל לבקשה לעיון חוזר, החלטת כבוד השופט נ' הנדל בבש"ם 2889/10 עו"ד בן צור נ' עיריית הוד השרון (טרם פורסם, 8.8.2010)). זאת בהתחשב, בין היתר, במקרים החריגים שבהם בית המשפט ייעתר, אם בכלל, לבקשה לעיון חוזר, וכן בהתחשב בכלל המנחה שלפיו "בעל דין הפועל על דרך הויכוח ושב וחוזר על בקשותיו בפני בית המשפט, אינו יכול לצפות, אגב כך, ליתרונות דיוניים" (בש"א 7373/09 שריאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2009)). במקרה שלפניי, הבקשה להארכת מועד היא לאקונית ביותר, אינה מסבירה מדוע במקרה זה היה מקום לפנות בבקשה לעיון חוזר חלף הגשת הליך ערעורי כדין, ואף לא צורף עותק של הבקשה לעיון חוזר, שממנו אפשר יהיה להתרשם לגבי מהות ההליך וסיכוייו. ברי אפוא כי אין מקום למתן ארכה בנסיבות כגון אלה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.