פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
392/22
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקש:
צבי טורנר
נ ג ד
המשיבה:
עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל
בע"מ
בקשה מיום
16.1.2022 להארכת מועד לנקיטת הליך; תשובה מיום 25.1.2022
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת המועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 29.10.2019 בעש"א 38181-08-19 (להלן: פסק הדין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתה של המפקחת על המקרקעין מיום 17.7.2019.
2.
המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בגין חלקו היחסי בעלות של שיפוצים בבית בו הוא מתגורר, הנדרשו על-מנת להסיר צווים המכריזים על הבית כמבנה מסוכן. המבקש לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 7.1.2019, ומשכך ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה. לבקשתו, ועל מנת ליתן לו את יומו, פסק הדין בוטל בהחלטתה של המפקחת על המקרקעין מיום 24.2.2019. ברם, המבקש אף לא התייצב לדיון הוכחות שנקבע ליום 16.7.2019, ומשום כך, ביום 16.7.2019 ניתן פסק דין נוסף המורה על קבלת התביעה בהיעדר הגנה. המבקש הגיש שוב בקשה לביטול פסק דין, ובהחלטתה מיום 17.7.2019 ביטלה המפקחת את פסק הדין מיום 16.7.2019, בכפוף לכך שישלם את הוצאות המשיבה בסך של 2,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על החלטתה של המפקחת על המקרקעין מיום 17.7.2019 נדחה על הסף, מהטעם שהדרך להשיג על ההחלטה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.
3.
בבקשה שלפניי טוען המבקש כי קיומו של פסק הדין נודע לו רק ביום 16.11.2021, במסגרת ביקור בלשכת ההוצאה לפועל, וביום 16.12.2021 הוא פנה מיוזמתו לבית המשפט המחוזי בחיפה כדי לקבלו לידיו.
4.
המשיבה מצידה טוענת כי המבקש היה מודע לקיומו של פסק הדין עוד בסמוך למועד שבו ניתן שכן מדובר בהליך ערעורי שהוא עצמו יזם, ואין זה סביר שבמשך למעלה משנתיים הוא לא בירר מה עלה בגורל ההליך. מכל מקום, כך טענה המשיבה, ביום 8.7.2021 הומצאה למבקש אזהרה בגין פתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל בנוגע לחוב נשוא ההליך, והמבקש קיבל את האזהרה אך סירב לחתום על קבלתה. משכך, במועד זה אין חולק כי המבקש ידע על קיומו של פסק הדין, אך בחר להגיש את הבקשה שבכותרת רק ביום 16.1.2022.
5.
בדיקה במערכת "נט המשפט" העלתה כי פסק הדין נשלח למבקש באמצעות דואר רשום, אולם אין בנמצא אישור מסירה חתום. לפיכך, מוכנה אני להניח לטובת המבקש כי פסק הדין לא הומצא לידיו כדין, כנטען על-ידו. על דרך הכלל, מנין הימים לצורך הגשת הליך ערעורי מתחיל מיום המצאת ההחלטה לידי בעל הדין (ראו: תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). יחד עם זאת, כבר נקבע בפסיקת בית המשפט כי במקרים יוצאי דופן שבהם חובת תום הלב הדיונית מצדיקה זאת, יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה למן מועד הידיעה עליה, ולא למן מועד ההמצאה (ראו, למשל: רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן
(17.10.2004); בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס , פיסקה 10 (13.11.2007) (להלן: עניין קלינגר ); בש"א 6155/19
פלוני נ' פלוני , פיסקה 11 (16.6.2020), וההפניות שם).
6.
בנסיבות העניין, אני סבורה כי אף אם פסק הדין לא הומצא כדין למבקש חל בענייננו "כלל הידיעה". עיון בנספחים שהגישה המשיבה מעלה כי המבקש ידע על פסק הדין למצער מיולי 2021, עת הומצאה לו אזהרה בגין פתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל בנוגע לחוב נשוא ההליך (ראו נספח ג' לתשובה מטעם המשיבה). ודוק, אף אם לא הייתה בידי המבקש ידיעה ברורה על מלוא תוכנה של ההחלטה, הרי הייתה לו יכולת סבירה להגשים ידיעה זו אך הוא נמנע לעשות כן ללא הסבר משכנע (ראו: עניין קלינגר , פיסקה 9). על כך יש להוסיף כי חלף פרק זמן ארוך ומשמעותי מאז נודע למבקש על מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועד שהגיש את הבקשה שבכותרת, אשר מהווה בנסיבות העניין שיקול בקביעה כי יש להחיל בענייננו את "כלל הידיעה" (ראו: רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ , פיסקה 29 (8.7.2010); רע"א 7367/14 ברגר נ' סטריאן , פיסקה 2 (19.4.2015)).
7.
בהתחשב בכל אלה, ההשתהוּת בהגשת הבקשה שבכותרת עד ליום 16.1.2022 – למעלה משנתיים לאחר מתן פסק הדין, וכשישה חודשים ממועד המצאת האזהרה – גובלת בניצול לרעה של סדרי הדין ואינה עולה בקנה אחד עם חובת תום-הלב הדיוני. לפיכך, אני סבורה כי בנסיבותיו החריגות של העניין שלפניי, המבקש מנוע מלהתבסס על הטענה בדבר העדר המצאה כדין, וקמה הצדקה לתחולת "כלל הידיעה". בהתאם לכך, מתבקשת המסקנה כי המבקש איחר איחור ניכר בהגשת ההליך שבכותרת, ולפיכך דין הבקשה להידחות.
8.
לכל אלה יש להוסיף כי אף סיכויי ההליך אינם תומכים במתן הארכת מועד, בשים לב לאמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד
באדר ב התשפ"ב (27.3.2022).
שרית עבדיאן, שופטת
ר ש מ ת