פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4007/07
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המבקש:
עו"ד בלפור קויתי
נ ג ד
המשיבים:
1. בנק העצמאות למשכנתאות בע"מ
2. עו"ד איתמר מחלב
3. אבי צפאני
4. נתלי צפאני
5. אזולאי עמרם חברה לפיתוח ייזום והשקעות בע"מ
6. כונס הנכסים הרשמי
בקשה לאיחוד דיון
בשם המבקש:
עו"ד רפאל קויתי
בשם המשיב 1:
עו"ד שעיה קטן
בשם המשיב 2:
עו"ד אליהו ויצמן
בשם המשיבים 3 ו-4:
עו"ד רביד אברמזון
בשם המשיב 6:
עו"ד אסף אבני
החלטה
בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בשני הליכים הנוגעים לרישום הזכויות בדירת מגורים בבאר שבע (להלן: הדירה ). בקשה דומה בנוגע לאותה דירה נתקבלה על ידי ביום 27.2.07 בבש"א 1103/07 קויתי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל , אולם ביום 12.3.07 הוריתי על ביטול החלטתי הנ"ל נוכח מתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שבו הוחלט על מחיקת אחת התובענות שהוחלט על איחוד הדיון בהן.
הדירה שלגביה מתנהלים שני ההליכים, שאיחוד הדיון בהם מבוקש, נבנתה במסגרתו של פרויקט מגורים אותו הקימה המשיבה 5 (להלן: החברה ) בבאר-שבע. בראשית שנת 2004 קרסה החברה וביום 27.12.05 ניתן בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע צו לפירוקה. המבקש בבקשה שבפניי מונה כנאמן לכספים שהפקידו רוכשי הדירות בפרויקט המגורים לשם השלמת הבנייה, ונרשמה לטובתו הערת אזהרה על הדירה. ההליך הראשון שאיחוד הדיון בו מבוקש הוא תובענה שהגיש המשיב 1 ביום 29.11.04, שהמבקש והחברה נמנים על הנתבעים בה, ושבמסגרתה עותר המשיב 1, בין היתר, לרישום הערת אזהרה לטובתו על הדירה וכן לסעד כספי נגד החברה. תובענה זו מתבררת כיום בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב. ההליך האחר שלגביו מתבקש איחוד הדיון הוא בקשה למתן הוראות שהגיש המשיב 2 ביום 18.3.07 במסגרת תיק הפירוק של החברה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שבגדרה עותר המשיב 2 למחיקת הערות האזהרה שנרשמו על הדירה (וכן על דירה נוספת) לטובת החברה ולטובת המשיבים 4-3 ולהצהיר כי הערות האזהרה שנרשמו לטובתו הינן מחייבות.
לטענת המבקש יש לאחד את הדיון בשני ההליכים, משום ששניהם עוסקים בזכויות הקנייניות באותו דירת מגורים, מתעוררות בהם שאלות עובדתיות ומשפטיות דומות וקיים סיכון של קבלת החלטות שיפוטיות סותרות בנוגע לזכויות בדירה. נוכח מיקומה של הדירה ומקום מגורי העדים טוען המבקש כי על הדיון המאוחד להתנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. המשיב 1 מתנגד לבקשה לאיחוד הדיון. לטענתו נוכח העובדה שהתובענה שהוגשה על ידו נוגעת לזכויות בדירה אחת בלבד מתוך הדירות שבפרויקט, אין מקום לדון בה במסגרת של בקשה למתן הוראות בתיק הפירוק של החברה. לחלופין טוען המשיב 1 כי יש לקיים את הדיון המאוחד בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, וזאת בין היתר נוכח השלב המתקדם בו נמצא הליך זה. המשיבים 3, 4, ו-6 אינם מתנגדים לאיחוד הדיון המבוקש. המשיב 2 מבקש להורות למשיב 1 להגיש את תובענתו במסגרת תיק הפירוק.
דין הבקשה לאיחוד דיון להידחות. אכן על פני הדברים קיימת בין שני ההליכים, שאיחוד הדיון בהם מבוקש, מידת ההשקה העניינית הנדרשת לשם איחוד הדיון בהם על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. דא עקא, ששני ההליכים נוגעים לחברה שהוצא לגביה צו פירוק, ואחד מהם הוא בקשה למתן הוראות שהוגשה במסגרת תיק הפירוק של החברה. לנתונים אלה ישנה חשיבות לענייננו נוכח הוראות סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, שקובע כדלקמן:
" צו פירוק מעכב הליכים
267.משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".
בהתאם לסעיף 267 הנ"ל, ובהתחשב כך שהחברה היא אחת הנתבעות בתובענה שהוגשה על ידי המשיב 1 ומתבררת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נדרש המשיב 1 לקבל את אישורו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (שהוא בית המשפט של הפירוק) להמשך ניהול התובענה. בית המשפט של הפירוק, שבפניו ניצבת התמונה המלאה של ההליכים המתנהלים נגד החברה ושנדרש לאזן בין האינטרסים של הנושים השונים ושל יתר המעורבים בהליך הפירוק, הוא הגורם השיפוטי שמן הראוי כי יכריע מה היא הדרך הדיונית הראויה לברר את טענותיו של המשיב 1 ביחס לזכויותיו בדירה (השוו, רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי (טרם פורסם)). בנסיבות אלה אין מקום להורות, מכוח הסמכות הנתונה לי על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, על צירופה של התובענה שהגיש המשיב 1 לתיק הפירוק.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח בתמוז התשס"ז (4.7.2007).
ה נ ש י א ה