בש"א 402/17 עמוס דוד נ. עמיד מחו'ל , עו"ד - המנהל המיוחד

ביום 6.9.2016 הגיש המבקש (החייב) ערעור בזכות על שתי החלטות של בית המשפט של פשיטת רגל אשר ניתנו בעניינו (ע"א 6867/16). במסגרת ההחלטה הראשונה, מיום 14.7.2016, דחה בית המשפט בקשה מטעם המבקש לביטול צו הכינוס ולביטול מינוי המנהל המיוחד. בגדר ההחלטה השנייה, מיום 24.7.2016, דחה בית המשפט בקשה לעיכוב הליכי הכינוס (שתי ההחלטות יכונו יחד להלן: ההחלטות ). עוד ביום הגשת הערעור ניתנה החלטה מטעם כב' השופט צ' זילברטל לפיה המבקש ינמק "...מדוע קיימת בידיו זכות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי שעליהן השיג ומדוע אין הוא זקוק לקבלת רשות בטרם יוכל לערער". משעמד המבקש על דעתו כי נתונה לו זכות ערעור, הועברה ההכרעה בסוגית הסיווג לכב' הרשמת ל' בנמלך.

ביום 6.12.2016 הכריעה כב' הרשמת כי לא עומדת למבקש זכות ערעור על ההחלטות וכי היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור. לפיכך, מחקה את הערעור. בסיפא של פסק דינה ציינה כב' הרשמת כך: "למען הסר ספק יובהר כי אין במסקנה זו כדי למנוע מן המערער להגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות (ויצוין כי במסגרת ההליך דנן לא עתר המערער למתן ארכה כאמור, ולו לחלופין), ובקשה כזאת, אם תוגש, תבחן לגופה". ואכן, ביום 12.1.2017 הגיש המבקש את ההליך שלפניי, בגדרו הוא עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות. לטענת המבקש, האיחור נבע מטעות משפטית ובכך יש משום הצדקה למתן הארכה המבוקשת. המשיבים 1 ו-3 מתנגדים לבקשה, ואילו הכונס הרשמי לא הגיש תגובה כלשהי לבקשה.

בחנתי את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות בעניין והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אמנם, הערעור הוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטות, ובכך יש משום שיקול התומך במתן ארכה. ואולם כנגד שיקול זה קיימים בענייננו מספר שיקולים נוגדים, אשר בהצטברם יחד מטים את הכף לכיוון השני, היינו לדחייתה של הבקשה.

ראשית, המבקש לא נתן פירוט כלשהו באשר למאמצים אותם עשה על מנת להימנע מהטעות הנטענת לגבי ההליך הערעורי הנכון אותו עליו להגיש. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהמבקש מיוצג ושסוגית אופן ההשגה הנכון על ההחלטות אינה מסובכת וניתנת לבירור בנקל באמצעות בדיקה משפטית פשוטה יחסית. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הורם הנטל להוכיח שהטעות הנטענת הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו והשוו, בש"מ 6229/11

דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה

(10.1.2012)). זאת ועוד: אפילו טעה המבקש לסבור כי עומדת לו זכות ערעור על ההחלטה, הרי שבעקבות החלטת כב' השופט צ' זילברטל מיום 6.9.2016 ניתנה לו הזדמנות לבחון את הדברים בשנית. באותו זמן המועד להגשת בקשת רשות ערעור טרם חלף, וממילא יכול היה המבקש לחזור בו מן הערעור ולהגיש תחתיו בקשת רשות ערעור. לא ניתן כל הסבר מדוע דבר זה לא נעשה. המבקש אף לא הבהיר מדוע בתגובתו לעניין הסיווג לא ביקש, ולוּ

לחלופין, בקשה להארכת מועד.

שנית, בקשת הארכה שלפניי הוגשה ביום 12.1.2017, למעלה מחודש ימים לאחר מחיקת הערעור ועשרה ימים בלבד לפני מועד הדיון אשר נקבע בבית המשפט של פשיטת רגל בשאלת הכרזתו של המבקש כפושט רגל. זאת ועוד, בהודעת כונס הנכסים הרשמי מיום 18.1.2017 צוין כי המבקש לא הזדרז להמציא לו את בקשת הארכה, ודבר זה הביא לעיכוב בהכרעה בבקשת הארכה (לעניין זה ראו החלטתי מיום 23.1.2017. יצוין כי בסופו של יום הכונס הרשמי לא הגיש תגובה מטעמו, ולפיכך בקשת הארכה הועברה להכרעתי ביום 16.2.2017). לא נעלמה מעיניי טענת המבקש כי בסמוך לאחר מתן פסק הדין המוחק את הערעור אמו נפטרה, ונכון אני לראות בעובדה מצערת זו כנימוק לעיכוב בהגשת בקשת הארכה. ואולם הנקודה החשובה לענייננו היא שבמהלך החודשים שחלפו מעת הגשת הערעור חלה התקדמות בהליך פשיטת הרגל. בין היתר אציין כי המנהל המיוחד הגיש בקשה לביטול הענקה ואף הוגשו תגובות לבקשה זו; וכי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה שביום 24.1.2017 אכן התקיים דיון לפני בית המשפט של פשיטת רגל, ובמסגרתו נקבע מתווה להמשך הדרך. בהתאם למתווה זה אף ניתנה לפני כשבועיים ימים הכרעה בתביעת החוב של המשיבה 3, תוך שנקבע כי המבקש חייב לה סכום של כ-263,000 ש"ח. ההתקדמות האמורה בהליך המתנהל בבית המשפט של פשיטת רגל שוקלת אף היא כנגד מתן הארכה המבוקשת. לא למותר להוסיף ולציין כי ההליך בבית המשפט של פשיטת הרגל נפתח בחודש נובמבר 2011, לפני למעלה מחמש שנים (וראו האמור בעניין זה בהחלטה מיום 24.7.2016, היא ההחלטה השנייה עליה מעוניין המבקש להשיג).

שלישית, לאחר עיון בבקשת רשות הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתה דומני, בזהירות המתבקשת, כי המשוכה העומדת לפני המבקש גבוהה. למעלה מן הצורך אציין כי גם ההתקדמות שחלה בהליך פשיטת הרגל, ובפרט אישור תביעת החוב של המשיבה 3 (כמפורט לעיל), עלולה להשליך לרעה על סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור, למצער ככל שהדבר נוגע לטענת המבקש שעניינה כפירה בחוב למשיבה 3 (ראו סעיף 27 לבקשת רשות הערעור).

נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.