בש"א 4052/06 אלכסנדר פלדמן נ. עמיגור ניהול נכסים בע''מ

לפניי ערעור על החלטת הרשמת ש' ליבוביץ' מיום 26.1.06 לפיה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

ביום 26.10.05, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שדן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי אין מקום להתערב במסקנת בית משפט השלום, לפיה המערער חב למשיבה חוב כספי. לעומת זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי יש מקום לקבל את הערעור בכל הנוגע לסעד של סילוק ידו של המערער מהדירה ובעניין זה הורה להחזיר את הדיון לבית משפט שלום. המערער ביקש כי יוארך המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד לתום 30 ימים מעת סיום ההתדיינות בין הצדדים בבית משפט השלום. לטענת המערער פסק הדין של בית המשפט המחוזי הומצא לו ביום 14.9.05 ולכן בקשתו להארכת מועד להגשת הערעור הוגשה במועד. הרשמת קבעה כי גם בהתחשב בפגרת חג הסוכות, היה המועד האחרון להגשת הבקשה ביום 16.10.05 ואילו הבקשה הוגשה ביום 26.10.05. עוד קבעה כי גם אם נניח שהבקשה הוגשה במועד, הרי דינה להידחות משום שבקשת רשות הערעור לגופה יכולה להתייחס רק לקביעת בית המשפט

המחוזי בעניין חבותו של המבקש למשיבה.

בערעורו על החלטת הרשמת, אשר הוגש ביום 15.5.06, טוען המערער, בין היתר, כי שגתה הרשמת בקובעה שאין בהליכים המתנהלים בבית משפט השלום להצדיק מתן הארכת מועד. לטענתו, העובדה כי הליכים ממשיכים להתנהל בבית משפט השלום מצדיקה מתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור שכן, המדיניות שהתפתחה בפסיקה היא שבקשת רשות לערער בגלגול שלישי המוגשת לבית משפט זה תתברר לאחר שהסתיימה ההתדיינות בערכאות הקודמות.

דין הערעור להידחות. ראשית, ערעורו זה של המערער הוגש כארבעה חודשים לאחר שניתנה החלטת הרשמת ודי בטעם זה כדי להצדיק דחייתו. יצוין, כי גם בהתחשב בכל הסבריו של המערער לעניין האיחור, עדין הוגש הערעור באיחור. אבהיר כי גם לגופו של עניין אין בידי לקבל את טענות המערער. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי מקום בו מבקש בעל דין שיוארך לו מועד שנקבע בחיקוק עליו להצביע על טעם מיוחד שיצדיק זאת. מקובלת עלי מסקנתה של הרשמת כי המערער לא הציג בפני בית המשפט טעם של ממש שיצדיק מתן הארכת מועד, לא כל שכן טעם מיוחד, כנדרש על פי דין. בנוסף, נוכח האמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מסכימה אני לקביעתה של הרשמת כי הבקשה להארכת מועד יכולה להתייחס רק לקביעת בית המשפט המחוזי בעניין החוב הכספי, ולא לעניין שעדיין תלוי ועומד בבית משפט השלום.

למעלה מן הצורך אציין, כי בניגוד לטענות המערער, בהחלטת הרשמת אין כדי לפגוע במדיניות המוזכרת בבש"א 4420/03 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שם טוב דניאל (לא פורסם), שעניינה מניעת התדיינות מקבילה וקידום יעילות הדיון. בנסיבות עניינו של המערער, ההליך שמתנהל כיום בעניין הפינוי הוא הליך נפרד מחובו הכספי של המערער, ואין הצדקה לכרוך את שניהם יחדיו.

הערעור נדחה.