בש"א 4073/97 גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ נ. ערטול גליל למשקאות בע"מ

המערערת חוייבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) לשלם למשיבה פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לה. המערערת הגישה ערעור לבית המשפט העליון. דא עקא, שלא הפקידה את הערבון הנדרש במועד (19.4.97) למרות שנודע לה על הדרישה כבר ב20.3.97-. ביום 9.6.97 הגיש ב"כ המערערת בקשה בדרך המרצה להארכת המועד להפקדת הערבון. הוא טען כי הדחייה נגרמה כיוון שהגב' ויויאן הרצקי, חשבת החברה המערערת אשר טיפלה בענין מטעם המערערת, היתה באותה עת בשלבי הריונה האחרונים וסבלה מקשיים בהריון ובשל מצבה לא טיפלה בענין אלא בראשית חודש יוני, עם שובה באופן חלקי לעבודה לאחר הלידה. בתקופת העדרה של הגב' הרצקי לא מולא מקומה על ידי אחר.

ב23.6.97- דחתה רשמת בית המשפט העליון, כב' השופטת א' אפעל-גבאי, את בקשת המערערת להארכת מועד הפקדת הערבון, ובעקבות כך את הערעור עצמו - בשל האיחור הממושך בהפקדת הערבון שנגרם מהזנחה וכן כיון שב5.6.97- כשנשלחה סוף-סוף הערבות הבנקאית לבית המשפט העליון - היא נשלחה ללא בקשה להארכת מועד, עובדה שלדעת הרשמת עשויה אף היא ללמד על הזנחה.

המערערת הגישה ערעור על החלטת הרשמת ביום 1.7.97 וטענה כי מדובר היה בטעות אנוש שאירעה בתום לב וכי מיד לאחר גילוי טעותה הזדרזה הגב' הרצקי ודאגה להוצאת הערבות הבנקאית. כמו כן טענה כי למשיבה לא נגרם כל נזק בשל העיכוב בעוד שלה עצמה ייגרם נזק כבד שאינו ניתן לריפוי באם תידחה הבקשה להארכת המועד.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. המערערת היא חברה בע"מ המנהלת פעילות עסקית. היעדרו של ממלא תפקיד בחברה, בין מחמת מחלה, בין מחמת לידה או כל סיבה אחרת, אינו מפסיק את פעילות החברה. יש להניח, כי גם בזמן שחשבת החברה נעדרה מעבודתה בוצעו פעולות כספיות הנחוצות לשם ניהול עסקי החברה. אם במסגרת זו לא הוסדר נושא הערבות, אין לחברה להלין אלא על עצמה.

הערעור נדחה.