בש"א 4126/99 משה טלגם נ. נכסי וין-דור (1980) בע"מ

1.בין המבקשים למשיבה מתנהלות מספר תובענות בנושאים שונים הקשורים לזכויותיהם של המבקשים בבניין וברכוש משותף בו. חלק מן התובענות מתנהל בבית משפט השלום בחדרה, בעוד חלקן האחר מתנהל בבית משפט השלום בירושלים.

2.בפני בקשה מטעם המבקשים לאיחוד הדיון והעברתו בחמש תובענות המתנהלות בינם לבין המשיבה, לבית משפט השלום בירושלים בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות). עיקר עניינן של חמש התובענות הוא זכויות השימוש של המבקשים בחלקי הבניין שאינם דירות, ובחצר הבניין. ארבע מן התובענות עוסקות בשימוש המבקשים בחניה שבבניין, והחמישית עוסקת בזכותם של המבקשים להחנות את אופניהם בחצר הבניין.

3.על פי התקנות, הסמכות המקומית לדון בתובענות הנדונות, נתונה היתה לכאורה מלכתחילה, לבית משפט השלום בתל-אביב. ואולם, בשל היותם של שניים מהמבקשים שופטים במחוז זה, הופנו הצדדים, במסגרת בקשות לקביעת מקום שיפוט, להגיש תובענותיהם במחוזות אחרים. במקרה אחד הופנו הצדדים להגיש התובענות בבית משפט השלום בחדרה (בש"א 1554/99) ובשני מקרים אחרים הופנו לבית משפט השלום בירושלים (בש"א 457/99 ובש"א 7201/98). לטענת המבקשים, הנושא הנדון בתובענות השונות הנו אחד, והשאלה המתעוררת היא אחת: "מהו מעמדו הקנייני של הרכוש שאיננו דירות בבניין, ומהן זכויותיהם החוזיות של המבקשים כלפי המשיבה בנוגע לסוגיות אלו". עוד נטען, כי להערכתם חומר הראיות אשר יוגש על ידי הצדדים יהיה זהה, בעיקרו, בכל התובענות, כך שפיצול הדיון יגרום לדיונים מיותרים, ולבזבוז זמן שיפוט. מוסיפים המבקשים, כי מאחר שמשרדו של בא כוחם הוא בירושלים, מבקשים הם כי הדיון בתובענות יאוחד בירושלים.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, איחוד הדיון בתובענות השונות יביא לתוצאה הפוכה מן התכלית שביסוד תקנה 7 לתקנות, שכן איחוד התובענות ייצור תיק מסועף ומסורבל, אשר יגזול זמן שיפוטי וזמן של באי כוח הצדדים מעבר לנדרש, בעוד הותרת התובענות בפני הערכאות הדנות בהם כיום היא עדיפה. מספר טענות נוספות בפי המשיבה: ראשית , כי אין זהות בצדדים להליכים השונים - שכן להבדיל מהתובענות הנדונות בחדרה, המשיבים 3 ו4- אינם צד לדיונים המתקיימים בירושלים. שנית , כי הדיון באחד התיקים הנדון בירושלים כבר החל ביום 13.7.99. ושלישית , כי התיק האחר המתנהל בבית משפט השלום בירושלים, מבוסס על רקע עובדתי ומשפטי שונה מהתיקים המתנהלים בחדרה.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, תכליתה של תקנה 7 לתקנות הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על אינטרסים על הצדדים להליכים השונים (ראו: בש"א 6516/94 ציפרים נ' גולדסמן , (לא פורסם)). כפי שעולה מהבקשה ומכתבי בית-הדין השונים שצורפו לה, אין ספק כי עסקינן בתובענות הנובעות מ"אותו נושא", באשר כולן עוסקות בזכויותיהם של המבקשים ברכוש שאיננו דירות, בבניין שבבעלותה של המשיבה. די בכך שבין תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא (בש"א 574/98 אברמתה אלמשנו נ' האפוטרופוס הכללי , (לא פורסם)). בנסיבות אלה, שיקולים של יעילות הדיון, כמו גם מניעת מצב של החלטות סותרות, תומכים במסקנה כי יש להורות על איחוד הדיון בתביעות השונות הנדונות בבקשה זו. עוד אוסיף, כי אף בהנחה שהדיון באחד התיקים כבר החל אין בכך כדי למנוע את מתן הצו לפי תקנה 7 (בש"א 3489/96 חברת בני משה קרסו בע"מ נ' כ.י. ואור בע"מ ואח' , (לא פורסם)). המבקשים בקשו, כי מקום השיפוט הייחודי בתובענות אלו יקבע בבית משפשט השלום בירושלים. הם נמקו זאת בכך, שמשרדו של בא כוחם מצוי בירושלים, ומכאן שעבורם נוח יותר קיום הדיון בירושלים. המשיבה לא טענה כי מקום דיון זה אינו נוח עבורה, או כי קיום הדיון בתיקים המאוחדים בבית משפט השלום בחדרה הנו עדיף מבחינתה. על כן אני מורה כי חמש התובענות נשוא בקשה זו יידונו במאוחד בבית משפט השלום בירושלים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.