פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4145/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
אברהם פלקסר
נ ג ד
המשיבה:
בנק לאומי לישראל בע''מ
ערעור על החלטת הרשם ג' שני מיום 25.4.10 ברע"א 2246/10
פסק-דין
1.
מונח בפני ערעור על החלטת הרשם
ג' שני
מיום 25.4.10 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לפטור מלא
מעירבון, אך בשל מצבו הכלכלי נקבע סכום העירבון על סך מופחת של 2,000 ₪ (רע"א
2246/10). המערער טוען לקיומה של דלות כלכלית כמו גם לסיכויי הליך גבוהים במיוחד
המצדיקים פטור מלא מהפקדת העירבון.
2.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 קובעים חובת הפקדת
עירבון על ידי צד המגיש הליך השגה על החלטת בית משפט קמא. דרישה זו טומנת בחובה
ממדים עקרוניים שהרציונאל שבהם הוא בהבטחת הוצאות המשיבים במידה וההליך ייכשל ועל
המערער יוטלו הוצאות בגינו. עם זאת, הדין הכיר גם במצבים בהם יש מן הצדק ליתן פטור
מדרישה זו. תפיסה זו מאזנת בין אינטרס המשיבים לבין זכותו של מגיש ההליך לקבל את
יומו בפני ערכאת הערעור. המבחן לקיומו של החריג מונה שני תנאים מצטברים: הוכחתה של
דלות כלכלית המונעת את הפקדת העירבון, וסיכויי הליך גבוהים במידה המצדיקה את מתן
הפטור. רשם בית משפט זה עמד על כך כי המערער אכן עמד בנטל ההוכחה להוכיח כי מצבו
הכלכלי הינו קשה. בשל כך, אף העניק לו פטור מאגרה בהתאם לתקנות בית המשפט (אגרות),
התשס"ז-2007. עם זאת, המערער לא צלח את המשוכה השנייה והיא עמידה על קיומם של
סיכויים הליך גבוהים. במקרה דנא, מדובר בבקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטת בית
המשפט המחוזי (השופט י' שנלר בע"א 2048/05). ראשו הראשון של הערעור מופנה נגד
ההחלטה להטיל על המערער הוצאות בסך 7,500 ₪ בשל התנהלותו בהליכים השונים. ראשו
השני של הערעור מופנה, לטענת המערער, נגד החלטת בית המשפט המחוזי "שלא
להחליט" בבקשתו להוספת ראיה.
ראשית, לעניין חיובו של המערער בהוצאות, הרי שכלל ידוע הוא
כי בית משפט זה ממעט להתערב בהחלטות ערכאות הנמוכות בכל הנוגע להטלת הוצאות על בעל
דין בהליך. בית המשפט המחוזי הסביר מדוע מצא לנכון להטיל הוצאות בסכום אשר קבע. יתר
על כן, לא ברור מדוע לא ניתן לדון בעניין זה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. באשר
לבקשה להוספת ראיות, מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי אינו נמנע ממתן החלטה
בבקשת המערער, אלא נהפוך הוא – בקשת המערער להוספת ראיה נדחתה בשל שני נימוקים שונים ומצטברים: הראשון, כי המערער צירף את הראיות הנטענות לבקשה – דבר המנוגד לסדרי הדין. הנימוק השני, הוא כי המערער הגיש בעבר בקשה דומה כבר אשר הוכרעה, עובדה שהמערער לא ציין בבקשתו. אמנם, נכון הוא כי בית משפט המחוזי ציין בהחלטתו כי הוא דוחה את הבקשה בשלב זה. ברם החלטה מעין זו אינה בגדר "אי החלטה". נוכח האמור, ועל פני הדברים – ודי בבדיקה כזו במסגרת שלב זה – לא השתכנעתי כי סיכוייו של המערער גבוהים באופן המצדיק פטור מלא מעירבון. בל נשכח, כי המערער חויב בהפקדת עירבון בשיעור הנמוך באופן יחסי. בנוסף, וזה חלק נוסף במנגנון האיזון בשיקולים הנוגעים להפקדת העירבון, היה ובקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המערער תתקבל, או במידה ולא יוטלו עליו הוצאות, כי אז סכום העירבון יוחזר לידיו. ברם, אין זה העיקר. הרשם הפעיל שיקול דעת ובפועל העניק למערער פטור חלקי מעירבון ובנסיבות העניין לא מצאתי כי בכך נפלה טעות משפטית בהחלטה האמורה.
3.
הערעור נדחה. בשל מצבו הכלכלי של המערער ומשלא נדרשה תשובה – אינני עושה צו בהוצאות. בהמשך לכך, המערער רשאי להפקיד העירבון כאמור בסך 2,000 ₪ בתוך 14 יום מעת המצאת החלטתי זו.
ניתן היום, כ"ה באב התש"ע (5.8.10)
ש ו פ ט