בש"א 4195/04 עדן גוייטע, קטין נ. אלכסנדר כצנלסון

בפניי בקשה להארכת מועד. פסק הדין נשוא ההליך שבכותרת ניתן ביום 8.3.04. בהתחשב בכך, ובתקופת הפגרה שחלה ביום 5.4.04 – 12.4.04, המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין חל ביום 2.5.04. בקשת הארכה, ועימה ערעורו של המבקש, הוגשו ביום 4.5.04, היינו – באיחור של שני ימים. בבקשה נטען, כי האיחור נגרם על רקע של הגשת בקשה לתיקון פסק דין לבית המשפט המחוזי. המבקש טוען, כי נוכח הסכמה (חלקית) שניתנה על ידו לבקשה האמורה, שהוגשה על ידי המשיבים, היה צפוי כי הבקשה תתקבל, וכי מניין המועדים להגשת הערעור יחל עם התיקון האמור. בפועל, הבקשה נדחתה, ועל כן הוחמץ המועד.

הארכת המועד המבוקש טעונה טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). מעיון בתגובת המבקש לבקשה לתיקון פסק דין עולה, כי לא היתה הסכמה ביחס לתוצאת הבקשה, על סעיפיה השונים. משכך, אין בעצם הגשת הבקשה, או בתגובה לה, כדי ללמד על ציפייה ודאית של המשיבים כי מרוץ המועדים להגשת ערעור יהיה עם מתן ההחלטה בבקשת התיקון (ראו סעיף 81א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984). במצב זה, לא היה המבקש רשאי לכלכל את צעדיו על יסוד ההנחה כי אמנם פסק הדין יתוקן, וכי מרוץ המועדים להגשת ערעור יחל במועד האמור .

במקרה הרגיל הגשת בקשה לתיקון בבית המשפט המחוזי אינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה בבית משפט זה (רע"א 2500/00 קריסטל נ' קריסטל, דינים עליון נח 285). עם זאת, אין בפניי טענה כלשהי של המשיבים להסתמכות על מועד הגשתו של ערעור, ועל גיבושה של ציפייה של המשיבים לעניין זה. זאת ועוד, מתגובת המבקש לבקשה לתיקון פסק דין, עולה בבירור כי אין הוא משלים עם שורה של קביעות שבו, וגם מבחינה זו קשה למצוא הסתמכות של המשיבים על כך שלא יוגש ערעור מטעמו. במצב זה, ונוכח מידתו המזערית של האיחור, אני סבור כי הוכח קיומו של טעם מיוחד למתן הארכה (ראו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32). מסקנה זו מתעצמת נוכח מהותו העניין נשוא ההתדיינות, והיא פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לקטין.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. ערעור המבקש יוגש תוך 3 ימים מקבלת החלטה זו. אין צו להוצאות בבקשה זו. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.