בש"א 4254-23 בש"א 4254-23

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 24.4.2023 במעמד הצדדים (המבקש גם לא טען שפסק הדין הומצא לו במועד מאוחר יותר). ההליך בבית משפט זה נפתח ביום 5.6.2023. על כן, בשים לב לתקנה 45(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ההליך הוגש באיחור, והמבקש נדרש להארכת מועד.

הטעם לאיחור שנתן המבקש, אשר אינו מיוצג בבית משפט זה, הוא שסבר כי התקופה להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא 60 יום. לפי הטענה, סברה זו התבססה גם על חיפוש שביצע במרשתת. המשיבה טענה, בין היתר, כי טעות שבדין אינה מצדיקה הארכת מועד להגשת הליך ערעורי כאשר ניתן היה להימנע מהטעות וכי ההליך שמעוניין המבקש להגיש אינו מגלה עילה.

עיינתי בעמדות הצדדים ובטענותיהם, לרבות בתגובת המבקש מיום 6.7.2023, שהוגשה מבלי שהמבקש ביקש להגיש תגובה. לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. לנוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז הותקנו תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ההצדקה להכיר בטעות שבדין בתור טעם מיוחד להארכת המועד, פחתה. זאת אף כאשר הועלתה טענה להסתמכות על פרסום חיצוני (ראו, ער"א 4125/23 פלוני נ' פלונית (19.6.2023)). לא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקש בהליך הנוכחי אינו מיוצג, ואולם, במכלול נסיבות העניין, לרבות סיכויי ההליך, לא מצאתי כי השיקול של היותו של המבקש בלתי מיוצג בבית משפט זה מכריע את הכף (השוו, ער"א 2924/22 פלוני נ' פלונית (29.5.2022)). זאת במיוחד הואיל והמבקש לא פירט כיצד בדק במרשתת מהו המועד להגשת ההליך הערעורי ובאיזה אתר; כיצד ניסה להבין לאשורה מהי התקופה להגשת ההליך, ומדוע לא פנה לכל הפחות לעורך הדין שייצג אותו בבית המשפט המחוזי כדי לברר עניין זה.

נוסף על האמור, לא מצאתי כי סיכויי ההליך הם כאלה המצדיקים היעתרות לבקשה. זאת, הן בהתחשב בכך שההליך בבית משפט קמא הסתיים בחזרת המבקש מערעורו, הן על רקע אמות המידה הקפדניות הנהוגות בבית משפט זה להתערבות בהליכים שהם "גלגול שלישי".

על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.