בש"א 4263-24 בש"א 4263-24

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'יוסי) בת"א 66409-03-15 מיום 27.12.2023, בגדרו נקבע שיעור הפיצויים להם זכאים המבקשים בעקבות הפקעת מקרקעין (להלן: פסק הדין).

בבקשה נטען כי פסק הדין שגוי, היות והוא אינו מיישם את הכללים בעניין חישוב פיצויי הפקעה בהתאם לפסק הדין בדנ"א 5676/22 עזבון המנוח חיאדרה ז"ל נ' מדינת ישראל (27.12.2023) (להלן: דנ"א 5676/22), אשר פורסם באותו יום בו פורסם פסק הדין דנא. לטענת המבקשים, ההליך הערעורי לא הוגש במועדו בשל "תמימות" בא-כוחם, אשר סבר כי המשיבה תפעל בהתאם לקביעות בפסק הדין בדנ"א 5676/22.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי היא אינה מעלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה. בתוך כך, נטען כי ככל שהמבקשים לא השלימו עם פסק הדין היה עליהם להגיש ערעור כדי להביא לשינוי התוצאה שבו. המשיבה מוסיפה כי המבקשים לא פירטו בבקשתם מדוע פנו למשיבה בעניין יישום פסק הדין רק לאחר חלוף המועד האחרון לנקיטת הליך ערעורי, ומדוע אף לאחר שניתנה תשובת המשיבה בנדון חלפה תקופה ממושכת נוספת עד להגשת הבקשה דנא.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, ארכה לנקיטת הליך ערעורי תינתן אך בהתקיים טעמים מיוחדים לכך (ראו: תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התעש"ט-2018; בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל(6.5.2023)). במקרה הנדון, הבקשה אינה מעלה "טעם מיוחד" לאיחור הניכר בהגשת הבקשה. בהקשר זה יצוין כי המועד האחרון להגשת הערעור על פסק הדין חלף ביום 25.2.2024, ואילו הבקשה להארכת מועד, הוגשה ביום 2.6.2024, היינו בחלוף למעלה משלושה חודשים מהמועד האחרון להגשת הערעור. טענת המבקשים שלפיה בא-כוחם סבר שהמשיבה תפעל בהתאם לפסק הדין בדנ"א 5676/22 נטענה בכלליות, ומבלי להבהיר מדוע אף לאחר שקיבלו את תשובת המשיבה בנדון התמהמהו המבקשים תקופה ממושכת נוספת עד להגשת הבקשה דנא. על כן, ואף מבלי להידרש לשאלה אם טעותו של בא-כוח המבקשים מהווה "טעות שבדין" המצדיקה להורות על מתן ארכה לנקיטת הליך ערעורי (ראו: ע"א 6139/22 א.מ. שטרן תשתיות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז, פסקה 12 (14.11.2022)), אין בטענה זו כדי להבהיר את מלוא האיחור בנקיטת ההליך, ודי בכך כדי להורות על דחיית הבקשה.

על רקע האמור, דין הבקשה להידחות.