בבית המשפט העליון
בש"א
4315/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
ארז (ג.ז) ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ
נ
ג
ד
המשיבים:
1. לאה ישעיהו
2.עו"ד אמיר שושני
3.כונס הנכסים הרשמי
ערעור על החלטת כב' הרשמת ד' כהן לקח מיום 20.5.2010
פסק דין
1.
ערעור על החלטת הרשמת ד' כהן-לקח מיום 20.5.10 במסגרתה נדחתה בקשתה של המערערת להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 9657/08.
המערערת מציינת כי ביום 24.3.2010 שומעה תוצאת פסק הדין האמור ללא נימוקיו, כאשר פסק הדין החתום לא נמסר לה בתום הדיון אלא נשלח באמצעות דואר רשום ונתקבל אך ביום 6.4.2010, היינו, יומיים בלבד טרם חלוף המועד הקבוע בדין להגשת העתירה לדיון נוסף. לגישתה של המערערת יש למנות את הימים להגשת בקשה לדיון נוסף מהיום בו הומצא לה פסק הדין ולא מיום נתינתו. עוד טענה המערערת כי בעקבות מחלתו של מנהלה, כמו גם חילופי ייצוג, לא עלה בידה להגיש את העתירה במועדים הקבועים, וכי יש בכך משום "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת. המערערת חולקת על קביעתה של הרשמת ולפיה משעה שפסק הדין פורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת, הרי שבמסגרת שקידה ראויה וסבירה היה על המערערת לעקוב אחר נוסחו המלא של פסק הדין באתר האינטרנט. לדידה, למנהל המערערת כלל אין חיבור למחשב בביתו ולפיכך אף בשקידה ראויה לא היה ביכולתו לצפות בפסק הדין באינטרנט. עוד נטען כי לאור משקלן המצטבר של הנסיבות האמורות, ראוי היה להעניק את הארכת המועד המבוקשת.
2.
השאלה הראשונה שיש לדון בה הינה האם המערערת איחרה את המועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. המועד הקובע על פי דין הוא המועד בו ניתן פסק הדין. בהתחשב בכך, וגם שבכל מקרה אין מחלוקת שפסק הדין הומצא למערערת יומיים לפני תום המועד, הרי ניתן היה להגיש בקשה להארכת מועד – מה שלא נעשה. מבלי לקבוע הלכה באשר לכל תרחיש אפשרי, עסקינן בפסק דין אשר תוצאתו שומעה בנוכחות נציג המערערת, ופסק הדין המלא המונה אחת עשרה שורות, כפי שציינה הרשמת, ניתן אף הוא באותו היום. לנסיבות אלו יש לשלב את הכלל המשפטי המעוגן בדין ובפסיקה, לפיו יש להקפיד במועדים בהליך של עתירה לקיומו של דיון נוסף אף יותר מהליך רגיל.
3.
לאחר שמתברר שהעתירה הוגשה באיחור, יש לשקול שמא יהיה זה נכון להאריך את המועד בשל קיומו של טעם מיוחד. נסיבות המקרה בדבר האיחור אינן חד משמעיות - לשני הכיוונים - ולכן יש להעניק משקל יתר לסיכויי ההליך במקרה דנא. רוצה לומר, שבכפוף לבדיקת הפרמטר האמור, יוכרע גורל הבקשה להארכת מועד.
4.
סעיף 30 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מתווה את המסגרת הכללית הקובעת אימתי יש להיעתר לבקשה לקיים דיון נוסף:
"30.
(א)
ענין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא
להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.
(ב)
לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף. " (ההדגשות אינן במקור).
המערערת טענה בעתירתה כי פסק הדין נשוא העתירה כולל בחובו הלכה חשובה ועקרונית העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה. המיקוד הוא בזכאות להשבה. ברם, עיון בפסק דינו של בית משפט זה מגלה בבירור שההכרעה התייחסה לנסיבות המקרה המסויים. זוהי המסקנה המתבקשת אף מפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר התייחס למרכיבים עובדתיים מובהקים של המקרה כגון: הסכמת הצדדים ויישומו של עקרון תום הלב.
5.
לנוכח זאת עולה כי הסיכויים לקבלת העתירה בדבר קיומו של דיון נוסף נמוכים . אם כך, לא נפלה כל טעות בתוצאה אליה הגיעה כבוד הרשמת.
הערעור נדחה. בהיעדר תגובה – אין צו בהוצאות.
ניתן היום, ב' בחשון תשע"א (10.10.2010)
ש ו פ ט