פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
4373/99
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המבקשים
:
1.
תפוזית קוי שירות קריות בע"מ
2.
שפיר מנוס
3.
אבינועם אורן
4.
אברהם פויסטרו
5.
אלי זהר
6.
אברהם סבאג
7.
ישעיה מיכאלוב
8.
רפאל גמליאל
9.
גבי חדידה
10.
יוסי טובלי
11.
מיכאל קלחנדר
12.
אהרון שי
13.
אהרן היקרי
14.
מאיר אבקסיס
נגד
המשיב
ה :
אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
בקשה
להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור
בשם
המבקשים: עו"ד עמית ברגמן, עו"ד עופר
ברטל
בשם
המשיבה: עו"ד ארנה קדר, עו"ד שלהבת
טיקוצקי
החלטה
המבקשים הם חברת מוניות ובעלי עניין בה. החברה מקיימת הסעות קבועות של נוסעים במסלולים של קווי אוטובוסים של המשיבה (להלן: אגד).
ביום 10.5.99 ניתן לבקשת אגד צו מניעה האוסר על המבקשות כאן (המשיבות בבית המשפט המחוזי) להסיע נוסעים בקו שירות מספר 53 ולהשתמש במספר 53 לזיהוי הקו שמפעילות המבקשות. זאת, החל מיום 10.11.99. כמו כן, נאסר על המבקשת לאסוף נוסעים מתחנות של אגד בקו אוטובוס זה "לרבות מהתחום של חמישים מטר לפני או אחרי התחנה". חלק זה של הצו נכנס לתוקף ביום 10.6.99, דהיינו חודש ימים לאחר מתן הצו.
ביום 1.7.99 הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה. החלטתי להיעתר לבקשה מנימוקים אלו:
א.בפני בית המשפט תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור שהגישה אגד בהתייחס לאותה החלטה (בר"ע 3833/99). קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין עשויה, בהצטרף לטעמים נוספים, להוות טעם מיוחד להארכת המועד (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמוד 892, 893).
ב.לטענת המבקשים, הנזק הנגרם להם כתוצאה מן האיסור לאסוף נוסעים בתחנות האוטובוסים התברר, במלוא היקפו, רק עם כניסת הצו לתוקף, משהחלו המוניות לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט. כאמור, נכנס הצו לתוקף רק עם תום המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור.
אגד טוענת כי חשש זה היה ידוע למבקשים מוקדם יותר, וכי מיד לאחר הקראת החלטת בית המשפט המחוזי ביקשו באי כוח המבקשים מבית המשפט לשנות את החלטתו באשר לאיסור איסוף הנוסעים במרחק חמישים מטר לכל כיוון מתחנות האוטובוס, ולצמצם מרחק זה, אולם בית המשפט סירב לבקשה.
אינני סבורה כי יש בטענות אלו כדי למנוע הארכת המועד, מטעמים אחדים: ראשית, מדובר בעובדות שלא נתמכו בתצהיר, וספק אם ניתן לייחס להן משקל כלשהו. שנית, בעת הקראת ההחלטה לא היה בידי המבקשים אלא הערכה כללית ובלתי מבוססת. לאחר שהחלו לנהוג בהתאם לצו, התבררו הנזק האמיתי ומימדיו.
נראה לי כי מצב בלתי שגרתי זה, כאשר הערכה אמיתית של מצב המבקשת יכולה היתה להיעשות רק לאחר תום המועד הקבוע בחוק, ובצירוף הנימוק הנוסף, מצדיקה קבלת הבקשה.
אני מאריכה, איפוא, את המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור, ומאפשרת הגשתה תוך עשרה ימים מהמצאת החלטה זו.
ניתנה היום, ה' בתשרי תש"ס (15.9.99).
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99043730.
V02