רע"א 6591/99 תפוזית, קוי שירות קריות בע"מ נ. אגד, אגודה שיתופית לתחבורה ב

1.המשיבה היא אגודה שיתופית לתחבורה העוסקת בהסעת נוסעים בקווי שירות ברחבי הארץ, לרבות בקו שירות מס' 53, המשרת נוסעים בין קרית ים לקרית חיים ובין קרית חיים לקרית ים, שבאיזור חיפה והקריות. המבקשת מס' 1 היא חברת מוניות והמבקשים מס' 14-2 הם בעלי מניות בה וכן נהגים הפועלים בשירותה. גם המבקשים מפעילים קו שירות מס' 53 שמהלכו דומה או זהה לקו שמפעילה המשיבה. המשיבה מפעילה את הקו לפי "רישיון קו" שניתן לה על ידי המפקח על התעבורה במשרד התחבורה, מכוח סמכותו. למבקשים אין רישיון קו כאמור.

המשיבה הגישה בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד המשיבים לצוות עליהם להמנע מהסעת נוסעים בקווים שמהלכם דומה או זהה לאלה שהיא מפעילה, ובפרט בקו הדומה או זהה לקו מס' 53 שהיא מפעילה. כמו כן הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' נאמן), בהחלטתו מיום 10.5.99, נתן צו מניעה זמני כבקשת המשיבה, אולם הורה כי תחילת תוקפו תהיה אחרי ששה חודשים, דהיינו, ביום 10.11.99. עוד הורה כי אחרי חודש ימים ממתן הצו - דהיינו, החל ביום 10.6.99 - ייאסר על המבקשים להשתמש במספר "53" לזיהוי הקו שהם מפעילים וכן ייאסר עליהם לאסוף נוסעים מהתחנות של המשיבה.

בתחילה ביקשה המשיבה להרשות לה לערער על ההחלטה. טרוניתה היתה על כך שנדחתה תחילת תוקפו של צו המניעה הזמני. חברתי הנכבדה השופטת ד' דורנר, בהחלטתה מיום 21.9.99, דחתה את בקשתה (רע"א 3833/99). ביום 3.10.99 הגישו המבקשים בקשה מצידם להרשות להם לערער על ההחלטה, אחרי שכבוד הרשמת של בית משפט זה, בהחלטתה מיום 15.9.99, האריכה להם את המועד להגשת הבקשה (בש"א 4373/99). המשיבה הגישה "תגובה מקדמית" וכן ביקשה להאריך לה את המועד להגשת "תגובה ענינית" אם תגובתה המקדמית תידחה.

2.עיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של באי כוח בעלי הדין. בית המשפט המחוזי נתן דעתו על המכלול הגדול של הטעמים שהעלו המבקשים וקבע כי נתקיימו היסודות המצדיקים מתן צו מניעה זמני כבקשת המשיבה. כמו כן שקל בקפידה את טענותיהם של המבקשים נגד מתן הצו והגיע למסקנה כי ראוי לתת להם ארכה של ששה חודשים כדי לפנות ולקבל רישיון קו. עוד העניק להם "תקופת התארגנות בת חודש ימים" לצורך מתן הודעה לציבור, בדרכים שתמצא לנכון, בדבר אמצעי הזיהוי ובדבר המקומות שמהם יאספו את הנוסעים.

בהחלטתו המפורטת והמנומקת שקל בית המשפט המחוזי את החומר ואת הטענות ששטחו באי כוח בעלי הדין לפניו ואיזן היטב בין השיקולים הסותרים. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. ראוי להדגיש כי הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים. (ראו, בין היתר, רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ ואח', (טרם פורסם); רע"א 56/99 רותם שני יזמות והשקעות בע"מ נ' עפרה נלה מיוזם , (טרם פורסם); רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ , (טרם פורסם); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין, מהדורה שביעית) בעמ' 620 והאסמכתאות שם). המקרה שלפנינו איננו בגדר יוצא מן הכלל המצדיק התערבות.

3.בשולי הדברים אעיר כי בהחלטתה הנזכרת הביעה השופטת ד' דורנר את דעתה נגד בקשה "להגשת ערעור שכנגד" מצד המבקשים. כפי שציינה, "אם יקבלו רישיון כדין, יוכלו לפנות אל בית המשפט המחוזי ולבקש את ביטול צו המניעה עקב שינוי נסיבות". המשיבים ייטיבו לעשות אם ילכו בדרך זאת, כפי שציינו בבקשתם.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך 10,000 ש"ח.