בש"א 4399/10 שמואל גלבהרט נ. ישראל סביון

בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת מקום הדיון בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקש ביום 9.11.2009 מבית משפט השלום בנצרת לבית משפט השלום בחיפה. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא בטענת המשיב כי המבקש הוציא דיבתו רעה באמצעות מאמרים אותם פרסם ברשת האינטרנט.

לטענת המבקש יש להעביר את מקום הדיון בתביעה לבית משפט השלום בחיפה, שכן מאזן הנוחות נוטה לכך. בהקשר זה מציין המבקש, תושב העיר חיפה, כי אף המשיב מתגורר בחיפה וכי למיטב ידיעתו שם מרכז חייו ועסקיו. עוד מוסיף המבקש, כי אף אם קנה בית משפט השלום בנצרת סמכות לדון בתביעה, הרי שלבית משפט השלום בחיפה מירב הזיקות נוכח אופייה וטיבה של התביעה. לביסוס טענה זו הציג המבקש באריכות את מערכת היחסים בינו לבין המשיב, ממנה עולה כי המבקש בהיותו חבר עיריית חיפה הנמנה על האופוזיציה "נוהג להעביר ביקורת ציבורית המופנית גם כנגד פועלו של המשיב", כמי שמכהן כסגן ראש העיר חיפה וממלא מקומו. כן טוען המבקש, כי נוכח העובדה שפרסום מאמריו נעשה באינטרנט יש להידרש לשאלת אופן קביעת גבולות הסמכות המקומית בתביעות שעניינן בפרסום אינטרנטי. המשיב אף סבור כי בחירת המבקש להגיש תביעתו דווקא בנצרת נועדה להתישו ועל כן מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

המשיב מתנגד להעברת מקום הדיון. לשיטתו, מאזן הנוחות שבין הצדדים, כמו גם השיהוי הרב בהגשת הבקשה, מצדיקים את דחייתה. המשיב מציין כי המרחק הגיאוגרפי בין מקום מגוריהם בעיר חיפה לבין מקום מושבו של בית המשפט בנצרת הינו קצר ביותר ואינו מצדיק את העברת מקום הדיון. בהקשר זה הוסיף המשיב וציין כי המבקש לא טרח לציין מי עדיו והאם יקשה על מי מהם להופיע בפני בית המשפט בנצרת. כן נטען כי חלק מעדיו של המשיב הם "אנשי עסקים תושבי האזור, הקשורים לעבודתו של המשיב בעיר נצרת עילית" וכי אחד מהם הוא תושב כפר תבור. לבסוף, עמד המשיב על הצורך בבירורה המהיר של תביעתו, תוך שהוא מציין את בקשותיו הקודמות של המבקש לדחיית הדיון כשיקול להימנע מהעברת מקום הדיון – מהלך שעתיד להביא לדחיות ועיכובים נוספים.

דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. כידוע, השיקול המרכזי בבחינת בקשות להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט הוא מאזן הנוחות שבין הצדדים, כאשר על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו (ראו, למשל: בש"א 9943/08 מדינת ישראל – משטרת ישראל נ' עיזבון המנוח מנדיוק לאוניד (לא פורסם, 28.12.2008) והאסמכתאות המופיעות שם). במקרה שלפניי, ובשים לב לקרבה הגיאוגרפית בין חיפה לנצרת, לא עלה בידי המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובהקות הנדרשת לשם העברת מקום הדיון. המבקש הסתפק בטענה כי הוא והמשיב מתגוררים בעיר חיפה, אך נמנע מלפרט מי הם עדיו והאם קיים קושי מיוחד בנסיעת מי מהם לבית משפט השלום בנצרת. לעומתו, טרח המשיב וציין כי חלק מעדיו מתגוררים באזור העיר נצרת ובסביבתה. בנסיבות אלה, רשאי היה המבקש ליהנות מהיתרון הדיוני המוקנה לו בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולבחור את מקום בירור תביעתו. זאת ועוד; השיהוי הרב בה לוקה הבקשה שלפניי – אשר הוגשה כשבעה חודשים לאחר שהוגשה תביעת המשיב – ודחיות הדיון שנתקבלו עד כה לבקשת המבקש תומכים גם כן בדחייתה. משכך, ובשים לב לנסיבות המקרה שלפניי, לא מצאתי להידרש לשאלה אותה ניסה המבקש לעורר ביחס לגבולות הסמכות המקומית בתביעות לשון הרע הנסמכות על פרסומים ברשת האינטרנט.

אשר על כן, הבקשה להעברת מקום דיון נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.