בש"א 9943/08 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח מנדיוק לאוניד

בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת ביום 8.7.08 מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בטבריה. עניינה של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הוא באחריותה הנטענת של המבקשת להתאבדות בנם של המשיבים 3-2, שעזבונו הוא המשיב 1, עת שהה במשמורת בבית המעצר במשטרת טבריה.

לטענת המבקשת יש להעביר את מקום הדיון בתביעה משום שזיקותיה המהותיות של התביעה הן לטבריה. בהקשר זה מציינת המבקשת כי האירוע נשוא התביעה אירע בטבריה, כי המשיבים 3-2 הם תושבי טבריה וכי מקום שירותם של השוטרים המעורבים באירוע הוא בטבריה ו/או באזור הצפון. עוד מוסיפה המבקשת כי מרבית העדים הצפויים להעיד במסגרת התביעה הם תושבי טבריה וסביבתה. המשיבים מתנגדים להעברת מקום הדיון. לטענתם, הם בחרו להגיש את התביעה בבית משפט השלום בירושלים כדי להצניע את האירוע נשוא התביעה וכדי שהוא לא יוודע בעירם. כן מציינים המשיבים כי בדיקת סיבת המוות בוצעה במכון לרפואה משפטית וכי בעניין זה צפוי להיחקר עורך חוות דעת, פרופ' היס, שהוא ממרכז הארץ. טענה נוספת של המשיבים היא כי המדינה לא הצביעה על קושי מיוחד בניהול ההליך בבית משפט השלום בירושלים.

דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. אכן, מרבית זיקותיה המהותיות של התביעה שהעברת מקום הדיון בה נתבקשה הן לאזור הצפון. עם זאת, כידוע המבחן המרכזי להעברת מקום דיון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט הוא מאזן הנוחות שבין הצדדים להליך, כאשר על הצד המבקש את העברת מקום הדיון הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו (ראו למשל: בש"א 1758/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מישאל (לא פורסם, 18.3.07); בש"א 1844/07 עונה נ' מורדוך (לא פורסם, 18.3.07). במקרה דנן נוכח נימוקיהם של המשיבים להגשת התביעה בבית משפט השלום בירושלים ומשהמבקשת לא הצביעה על קושי יוצא דופן בניהול ההליך בבית משפט השלום בירושלים, איני מוצאת כי המבקשת עמדה בנטל המוטל עליה. בנסיבות אלה אין הצדקה לשלול מהמשיבים את היתרון הדיוני הנתון להם בבחירת המקום בו תתברר תביעתם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.