פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
3524/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המבקשים:
1. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
2. אלישע כהן, עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1. רפי מרלי
2. מוטי מרלי
3. יצחק סידי
בקשה להעברת מקום דיון
בשם המבקשים:
עו"ד אמילי אבטליון
בשם המשיבים 1 ו-2:
עו"ד יגאל רוזנברג
בשם המשיב 3:
בעצמו
החלטה
1.
בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) להעברת מקום הדיון בת.א. 13156-03-09 (שלום – חיפה) שהגישו המשיבים 1-2 ביום 23.3.2009, מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום בבאר שבע.
2.
במסגרת התובענה נשוא ההליך, עתרו המשיבים 1-2 לביטולה של עסקה לרכישת רכב וכן לפיצוי כספי בגין ההוצאות שעל-פי הטענה נגרמו עקב רכישתו. עסקת הרכישה בוצעה בהתאם לצו מינוי כונס נכסים שניתן על-ידי ראש ההוצאה לפועל. את הליכי המכירה ניהל המבקש 2, אשר מונה ככונס נכסים מטעם המבקש 1. בתמצית, טענת המשיבים 1-2 בתביעתם הינה כי ההערכה השמאית שנמסרה להם, על בסיסה נרכש הרכב בסכום בו נרכש, הייתה מוטעית. המשיב 3 הינו שמאי רכב אשר ערך עבור המבקשים את חוות הדעת השמאית על בסיסה נקבע שווי הרכב עובר למכירתו.
3.
לטענת המבקשים, מירב הזיקות המהותיות לתובענה הינן לעיר באר שבע ולא לחיפה, ומכאן שמאזן הנוחות בין הצדדים קורא להעברת הדיון בתובענה לבאר שבע. בכלל זה, מציינים המבקשים כי הליכי הכינוס והליכי ההוצאה לפועל, מקום מכירת הרכב, מקום ההתחייבות לרכישתו והתשלום עבורו, המעשים או המחדלים הנטענים בתובענה וכן מקום משרד באי כח המבקשים ומקום עסקו של הכונס הם כולם בעלי זיקה ישירה לעיר באר שבע. לעומת זאת, טוענים המבקשים, הזיקה לעיר חיפה הינה פורמלית בלבד ונשענת על העובדה כי למבקש 1 סניפים ברחבי הארץ וכי למשיב 3 משרד בחיפה. המשיבים 1-2 מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הרימו המבקשים את הנטל להוכיח כי קיימת הצדקה לחרוג מן הכלל לפיו מוענק לתובע היתרון הדיוני בבחירת המקום בו תתברר תובענתו. בהקשר זה, מציינים הם כי לתובענה זיקות רבות גם לעיר חיפה - שם מתגוררים המשיבים 1-2, שם מתגורר המומחה מטעמם אשר חוות דעתו צורפה לתובענה, שם מתגורר אף בא כוחם הקודם אשר יכול ועדותו תידרש בהליך ושם נמצאים המוסכים בהם טופל הרכב נשוא התובענה במהלך השנים (בכלל זה המוסך בו התגלו לראשונה הליקויים הנטענים). מעבר לכך, מציינים המשיבים 1-2 כי טענות המבקשים אינן נשענות על מבחן מאזן הנוחות, כי אם על מבחן מרב הזיקות, ואף בשל כך לא קמה עילה להיענות לבקשתם. המשיב 3 מסר כי הוא מצטרף לבקשה להעביר את מקום הדיון בתובענה לבאר שבע, וזאת בשל כך שאין בבעלותו משרד בחיפה.
4.
לאחר בחינת כלל הנתונים שבפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. צודקים המשיבים 1-2 בטענתם לפיה נקודת המוצא הינה כי לתובע מוענק היתרון הדיוני בבחירת המקום בו תתברר התובענה שהוגשה על-ידו. לפיכך, על המבקש לחרוג מן הכלל ולהעביר את מקום הדיון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט, מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק להעברת מקום הדיון (ראו למשל: בש"א 885/09
עיריית ירושלים נ' שושנה וולופביץ (לא פורסם, 1.3.2009)). בנסיבות העניין, לא צלחו המבקשים בהרמת הנטל האמור. עיקר טיעוני המבקשים נשענו על זיקתה של התובענה לעיר באר שבע. ברם, מבחן מירב הזיקות, גם אם יכול וישיק למבחן מאזן הנוחות, אינו בהכרח זהה לו (והשוו: בש"א 9943/08 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מנדיוק (לא פורסם, 28.12.2008)). בהיבט זה האחרון, היו אלה דווקא המשיבים 1-2 אשר שכנעוני כי במכלול הנתונים נוטה מאזן הנוחות לטובת הותרת הדיון בחיפה, וזאת למשל, נוכח מקום מגוריו של המומחה מטעמם ועדים פוטנציאליים נוספים. אף המשיב 3, גם אם הצטרף לבקשה, מתגורר בחולון, ומכאן כי גם בעניינו לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת קיום הדיון בבאר שבע.
5.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים 1-2 בסך 4,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ב בסיון התשס"ט (14.6.2009).
ה נ ש י א ה