בש"א 4452/06 אורית איזנברגר נ. אליהו קדר

1.זו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת פלפל) עד הכרעה בערעור.

2.המשיב הפורמלי (להלן – איזנברגר) שכר את שירותיו של המשיב, עו"ד קידר, כדי שייצגו בפרשת סמים בה היה מעורב. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה אשר עמד על 250,000 דולר. ביום 18.8.98 נשלחה לאיזנברגר דרישה לתשלום שכר הטרחה שלא נענתה על ידיו. ביום 30.11.98 נחתם בין איזנברגר לבין המבקשת הסכם גירושין שבמסגרתו התחייב איזנברגר להעביר למבקשת את חלקו בבית שברח' קפלן 10 בהרצליה פיתוח (להלן – הבית).

3.המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד איזנברגר לתשלום שכרו המוסכם. במסגרת תביעה זו ביקש צו הצהרתי לפיו איזנברגר הינו בעלים של מחצית הזכויות בבית וביקש עיקול על זכויותיו בבית לצורך גביית חובו. ניתן צו עיקול כמבוקש. בהמשך, ניתנה לאיזנברגר רשות להגן, בכפוף להפקדת סכום תביעה בסך 250,000 דולר בקופת בית המשפט בדרך של ערבויות בנקאיות. ערבויות כאלה הופקדו, בעקבות זאת בוטל העיקול על הבית.

המחלוקת הועברה לבוררות, ובפסק הבורר חוייב איזנברגר לשלם למשיב את שכר הטרחה המוסכם. פסק הבורר אושר ביום 20.11.02, וכאשר פנה המשיב לממש את הערבויות הבנקאיות שהופקדו בבית המשפט התברר כי הם נגנבו, הוחזרו לבנקים, ובוטלו על ידם. בהליך בבית משפט השלום נצטוו המדינה והבנקים לשלם 90% מסכום הערבויות למשיב. ב-12.10.03 פתח המשיב בהליכי הוצל"פ לגביית החוב הפסוק, כשסכום החוב הועמד על 1,718 מליון ₪. הליכי ההוצל"פ לא צלחו. המשיב פתח, איפוא, בהליך לקבלת צו הצהרתי לפיו מחצית מהזכויות בבית שייכות לאיזנברגר. בית המשפט פסק כי יש לקבל את תביעת המשיב, ונתן צו הצהרתי כמבוקש. כן נתן צו עיקול על זכויותיו של איזנברגר בבית לצורך גביית החוב הפסוק לזכותו של המשיב.

4.המבקשת בקשה את עיכוב ביצועו של פסק הדין לצורך הגשת ערעור. בית המשפט פסק בבקשה והחליט כי מאחר שסירוב לעכב ביצוע עשוי לגרום למכירת הבית לצורך גביית שכר הטרחה, ומאחר שמדובר בנכס מקרקעין, יש לפנות לחלופה של ערבויות וזאת "למרות שלעמדתי, סיכויי הערעור אינם טובים ", כלשון בית המשפט. בנסיבות מקרה זה, מאחר שערבויות אוטונומיות שהופקדו בבית המשפט נעלמו, אימץ בית המשפט את הצעתו החלופית של ב"כ המשיב בתשובתו לבקשת עיכוב הביצוע, לפיה העיכוב יותנה בתשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה וכן בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך 250,000 דולר, המהווה את יתרת החוב, אשר תוחזק בידי ב"כ המשיב.

5.בבקשה לפני, טוענת המבקשת כי החלטת בית משפט קמא כמוה כדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לדבריה, ניתן להגיע לאותה תוצאה על ידי צו האוסר מכירת הנכס לצד שלישי. כן נטען, כי בהחלטת בית המשפט ישנה פגיעה בזכותה הקניינית של המבקשת, ואין מקום לחייבה בהמצאת ערבות בנקאית או בטוחה כספית נזילה אחרת.

6.המשיב מתנגד לבקשה. הוא הצביע על דרכי התרמית בהן נקט איזנברגר במשך שנים כדי למנוע את תשלום חובו ועשה כן בשיתוף פעולה עם המבקשת. הוא טען כי סיכויי הערעור קלושים, וכי התנאי שהציב בית המשפט המחוזי למתן עיכוב הביצוע הוא סביר ומידתי.

7.דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שבפני להידחות. כלל הוא כי בהידרשו לבקשה לעיכוב ביצוע נזקק בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בין הצדדים. מעיון בפסק הדין, על מכלול הנסיבות שברקע הענין, קשה לומר כי סיכויי הערעור טובים גם אם אין לנקוט עמדה נחרצת בכגון דא (ע"א 9784/05 עירית תל-אביב נ' גורן ; ע"א 6146/00 עירית תל-אביב נ' בצלאל ). אשר למאזן הנוחות, אמת הדבר, כי אף שדרך כלל אין לעכב מזוכה את פירות זכייתו, הרי כאשר מדובר בזכייה שמשמעה מימוש נכס מקרקעין, עשוי להינתן עיכוב ביצוע הזכייה עד מתן הכרעה בערעור, כדי למנוע קושי בהחזרת המצב לקדמותו. לפיכך, ניאות בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע פסק הדין ככל שהוא נוגע למימוש נכס המקרקעין. עם זאת, הוא ליווה את מתן צו העיכוב בתנאי של הפקדת ערבות אוטונומית על מלוא סכום החוב בידי ב"כ המשיב, ובדין עשה כן. הערבויות שניתנו בהליכים קודמים להבטחת החוב האמור נגנבו ובוטלו, ועל רקע זה אך סביר הוא לעכב את מימוש הקנין בנכס מצד אחד, אך להבטיח את זכויותיו הכספיות של המשיב מנגד, גם אם לא יזכה למימוש מיידי של פירות זכייתו. בדין נתלווה למתן עיכוב ביצוע הפסק גם תנאי של תשלום הוצאות ושכר טרחה לזוכה במסגרת זכייתו בבית משפט קמא.

סיכומו של דבר: בנסיבות הענין, החלטת בית המשפט המחוזי הינה מאוזנת ומידתית, ומשקללת אל נכון את זכויותיהם והאינטרסים ההדדיים של בעלי הדין.

אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ולפיכך הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב את הוצאות בקשה זו בסך 10,000 ₪.