בש"א 4460/00 עזבון המנוחה שולמית אלחסיד נ. הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם

1.זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערעור שני.

המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה בטענה שמותה של המנוחה שולמית אלחסיד בע"מ נגרם עקב רשלנות רפואית של עובדי המשיבה. התביעה נדחתה, וכך גם ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. עתה מבקשת המבקשת רשות להגיש ערעור נוסף.

2.בערכאות הקודמות יוצגה המבקשת על ידי עורך דין אחר. לטענת באת-כח המבקשת, החלפת הייצוג בתיק, מורכבות העניין והזמן הקצר שנותר להגשת בקשת רשות הערעור (שלושה ימים לאחר הגשת הבקשה להארכת המועד) מצדיקים מתן אורכה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה חילופי עורכי דין אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד, וסיכויי המבקש לזכות בערעורו קלושים. כן מציינת היא כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר.

4.בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-, נדרש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

נפסק לא אחת כי חילופי עורכי דין אינם בבחינת טעם מיוחד (ב"ש 338/81, עמיתי מלון ירושלים נגד טייך , פ"ד ל"ה(4) 613; בש"א 169/87, וינשטיין

נגד הפועלים ליסינג , פ"ד מא(4) 785; בש"א 5817/91, ואקף נוסיבה נגד הקדש המנוחה צפורה ואח' , תקדין עליון 91(4) 839).

5.עם זאת, הלכה היא כי עצם הגשת הבקשה תוך המועד עשויה, יחד עם טעמים אחרים, להוות טעם מיוחד (ב"ש 34/70, אבו שמסייה נגד אלקרעין , פ"ד כד(1) 307).

השאלה היא, איפוא, האם יש מקום להחיל הלכה זו על הבקשה שבפני.

אני סבורה כי על שאלה זו יש להשיב בשלילה מטעמים אלו:

6.בתגובתה לבקשת האורכה מציינת המשיבה כי נתנה את הסכמתה לבקשה קודמת של המבקש להארכת מועד של כשישה שבועות, כך שלרשות המבקש עמדו שבעים יום להגשת הבקשה, במקום שלושים הימים הקבועים בחוק, מלבד האורכה הנוספת המבוקשת עתה.

על מנת להצדיק אורכה כה ממושכת, אין די בהסבר סתמי בדבר מורכבות העניין, והסבר כזה אינו מצוי בפני.

7.אין בבקשה פירוט מדוייק של מועד העברת הייצוג לעורכת הדין קסלר, ועובדה זו מצטרפת לאמור בפיסקה שלפניה. שהרי, אם הועבר הייצוג בסמוך לאחר מתן פסק הדין בערעור, לא הוסבר מדוע לא ניתן היה להסתפק בפרק זמן זה. ואילו אם הוחלף הייצוג לאחרונה, על המבקש להסביר מדוע לא פעל להסדרת הייצוג במועד. אולם הבקשה שבפני אינה מפרטת כל זאת.

בנסיבות אלו גובר עניינה של המשיבה שלא להיות מוטרדת עוד בהליכים נוספים על פני עניינו של המבקש.

8.נימוק נוסף לדחיית הבקשה נוגע לסיכויי הזכיה בערעור:

בבקשה טוען המבקש כי "יש סתירות עובדתיות מהותיות בגוף פסק הדין", וכי "טעה בית המשפט שלערעור גם מבחינה משפטית, כפי שיפורט בבקשה".

גם כאן לא עמד המבקש בנטל המוטל עליו. כידוע, רשות לערעור שני ניתנת בצמצום, ובדרך כלל באותם מקרים המעוררים עניין ציבורי מעבר לעניינם של הצדדים להליך (ר"ע 103/82, חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

9.במקרה זה, לא נאמר בבקשה דבר באשר לנימוקים המצדיקים מתן רשות ערעור. כל שנאמר, כאמור, הוא כי למבקש טענות עובדתיות ומשפטיות, בלא פירוט כלשהו של טענות אלו.

על סמך האמור בבקשה, ובהתחשב בכך שטענות המבקש נדחו פה אחד על ידי שתי ערכאות, לא ניתן לקבוע כי סיכויי המבקש לקבל רשות ערעור ולזכות בערעורו טובים.

10.לאחר כתיבת החלטה זו התקבלה בקשת המבקש לצירוף תצהיר לבקשה להארכת מועד ולמתן רשות להגיב על תגובת המשיבה. עיינתי בבקשה לגופה, אף על פי שלא מצאתי בה נימוק להימענות מצירוף התצהיר ומהעלאת הטענות הנוספות בבקשה המקורית.

11.יתכן שיש באמור בבקשה כדי להיטיב את מצבו של המבקש בכל הנוגע לנקיטת הפעולות הדרושות להסדרת ייצוגו על ידי עורך דין. אולם אין בה תשובה מספקת לעניין הסיכוי לזכות בהליך.

עיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ונראה לי כי על אף נסיונותיו של המבקש להציג את העניין כמעורר שאלות עקרוניות בעלות עניין ציבורי, עדיין נותרו סיכוייו של המבקש לקבל רשות ערעור ולזכות בערעור קלושים.

12.נוכח כלה אמור החלטתי לדחות את הבקשה. בהתחשב בנסיבות הטרגיות שבבסיס הבקשה, אין צו להוצאות.