פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
448/16
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקש:
ישראל ברלין
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בקשה מיום 18.1.2016 לאיחוד דיון
בשם המבקש:
עו"ד אברהם גרוניך
החלטה
לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בשלוש התובענות הבאות : ת"ט 27141-10-15, ת"ט 20481-10-15 ו-ת"ט 26601-10-15. עניינן של שלוש התובענות הוא בהתנגדויות שהגיש המבקש לשלוש בקשות לביצוע שטר, שאותן הגיש המשיב (להלן: הבנק ) בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב נגד המבקש ונגד חברת י.מ. טיים בע"מ (להלן: החברה ); ושהדיון בהן הועבר לבית משפט השלום בתל אביב, בהתאם להוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. בשלוש ההתנגדויות שהגיש, טען המבקש להיעדר סמכות לבית המשפט בתל אביב, וכי הסמכות מסורה לבית משפט השלום בירושלים, וזאת משני טעמים עיקריים: כתובתו של המבקש וכתובת סניף הבנק הנמשך – שהוא המקום לביצוע ההתחייבות – ששתיהן בירושלים. עוד טען המבקש בכל אחת מההתנגדויות, כי הבנק לא הניח כל יסוד לקיומה של סמכות מקומית לבית המשפט בתל אביב.
ביום 11.1.2016 דחה הרשם הבכיר א' צ'כנוביץ את הבקשה להעברת הדיון ב-ת"ט 20481-10-15. זאת, משמצא כי בית המשפט בתל אביב קנה סמכות מקומית מכוח תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; שכן הבקשה לביצוע שטר, המשמשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר, נפתחה נגד המבקש ונגד החברה, שמענה בבני ברק. במקביל ובאותו היום, קיבלה הרשמת הבכירה ו' שוורץ את הבקשה להעברת הדיון ב-ת"ט 27141-10-15 לבית משפט השלום בירושלים. בהחלטתה הסבירה כי מאחר שהבנק לא תבע את הצד הקרוב לו בשטר והמבקש לא התחייב כלפי הבנק אלא כלפי הנפרע בשטר, הסמכות המקומית נקבעת על פי המקום שבו אמורה התחייבותו של המבקש להתבצע – שהוא סניף הבנק בירושלים. להשלמת התמונה ייאמר כי למחרת היום, 12.1.2016, דחה הרשם ד' יעקבי את הבקשה להעברת הדיון ב-ת"ט 26601-10-15, תוך שהפנה להחלטה ב-ת"ט 20481-10-15.
במצב דברים זה, נותרו שתיים משלוש התובענות בבית המשפט בתל אביב, בעוד שתובענה אחת הועברה לבית משפט השלום בירושלים. על רקע זה, ביום 18.1.2016 הוגשה הבקשה דנן, שבה טוען המבקש כי מאחר שמדובר בשלוש תובענות שעניינן דומה ובין צדדים זהים, יש לאחד את הדיון מטעמי יעילות וכדי למנוע כפל התדיינויות וסיכון למתן החלטות סותרות על ידי בתי משפט שונים באותו עניין. לטענת המבקש, יש לקיים את הדיון המאוחד בבית משפט השלום בירושלים, וזאת מאותם הטעמים שמנה בהתנגדויות שהגיש, כפי שפורט לעיל. המבקש מציין בבקשה כי המשיב אינו מתנגד לאיחוד הדיונים, ובלבד שאלה ידונו בבית המשפט בתל אביב.
יצוין כי בו ביום שהוגשה הבקשה דנן, התקיים דיון ב-ת"ט 20481-10-15, שבו הודיעו הצדדים לבית המשפט על הגשת הבקשה לאיחוד הדיונים; וכן על הסכמתם כי תינתן רשות למבקש להתגונן בשלוש התובענות, וזאת בכפוף להפקדת ערבות בקופת בית המשפט על ידי המבקש, וכי בהיעדר הפקדה כאמור יידחו ההתנגדויות ויושתו הוצאות בהתאם. בית המשפט אישר את ההסכמה הדיונית ונתן לה תוקף של החלטה.
מן המקובץ עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הצורך לאחד את הדיונים בשלוש התובענות, והצדדים נחלקים אך בשאלה היכן לקיים את הדיון המאוחד. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיקי התובענות בנט המשפט, הגעתי למסקנה שנכון יהיה לקיימו בבית המשפט בירושלים, וזאת מטעמי הבקשה וכן מכיוון שאיני מוצאת מקום להעביר שוב את התובענה שהועברה זה מכבר.
לפיכך, אני מורה על העברת הדיונים ב- ת"ט 20481-10-15 וב-ת"ט 26601-10-15 מבית משפט השלום בתל אביב לבית משפט השלום בירושלים ועל איחודם שם עם הדיון ב- ת"ט 27141-10-15 .
ניתנה
היום, י"א בשבט התשע"ו (21.1.2016).
ש ו פ ט ת