בש"א 4540/16 בש"א 4540/16

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 2.4.2016 , בגדרה הורה בית המשפט למבקש (החייב) לתאם עם המנהלת המיוחדת את אופן קבלת תביעות החוב לידיו, וכן חזר על קביעתו בהחלטות קודמות לפיה אין מקום להורות על עיכוב הליכים (להלן: ההחלטה ).

2.המבקש טוען כי ביום 5.5.2016 הגיש לבית משפט זה "בקשה לעתירה"; כי משלא קיבל מענה שב ופנה למזכירות בית המשפט ביום 24.5.2016; וכי בהמשך לפנייה זו הובהר לו שהמועד חלף ושעליו להגיש בקשה להארכת מועד. ואולם, טענות אלה הועלו ללא פירוט מספק ומבלי שנתמכו בתצהיר או באסמכתאות מתאימות. זאת ועוד, בירור שנערך מול המזכירות העלה כי אין בנמצא תיעוד להגשת כתבי בי דין במועדים הנטענים. כל שנמצא הוא תיעוד לכך שביום 31.5.2016 ניסה המבקש להגיש כתב בי דין מסוים במסגרתו עתר לקבלת ארכה, אך זה נדחה מן המרשם מאחר שלא צורפו אליו מלוא המסמכים הדרושים. בקשת ארכה נוספת אשר הוגשה על ידי המבקש ביום 5.6.2016 נדחתה אף היא מן המרשם.

בגדר הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 6.6.2016, ציין המבקש כי בשלב זה הוא מגיש "ערעור חלקי, בגלל קוצר הזמן", תוך שעתר להארכת מועד להגשת ההליך עד ליום 25.7.2016. יצוין, כי הלכה למעשה לא צורף לבקשת הארכה הליך ערעורי כלשהו.

3.בהיעדר תשתית עובדתית וראייתית לתמיכה בטענת המבקש בדבר פנייה לבית המשפט עוד ביום 5.5.2016, אין בידי לקבוע כי כך ארע. פנייתו המתועדת הראשונה של המבקש לבית המשפט בוצעה ביום 31.5.2016, כמעט חודשיים ימים לאחר מתן ההחלטה (וכאמור לעיל, פנייה זו נדחתה מן המרשם). זאת ועוד: הבקשה שלפניי אינה כוללת הסבר כלשהו מדוע במהלך התקופה שחלפה לא עלה בידי המבקש לסיים את הכנת ההליך הערעורי, ומדוע דרושה לו ארכה של כחודש וחצי נוספים. לכך מתווסף הנתון, כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר.

4.על רקע כלל האמור לעיל, דומני כי המבקש לא הרים את הנטל להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד. כידוע, טעם כאמור מהווה תנאי למתן ארכה להגשת הליך ערעורי (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וראו למשל, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה

(10.12.2013)) .

5.אשר על כן, הבקשה נדחית ללא צורך בתשובה.