פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5785/16
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
משה להט
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. אבי נימצוביץ
3. עיריית תל אביב
4. ענת רום
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 11.07.2016 בפש"ר 12037-09-11
שניתן על ידי כבוד השופט ד' חסדאי
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי ) מיום 11.7.2016, בה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכי מימוש דירה ולחיוב המנהלת המיוחדת "לבדוק את תביעות החוב של הנושים", במסגרת הליכי פשיטת רגל המתנהלים בעניינו.
1.בשנת 2008 פתחה המשיבה 3 (להלן: העירייה ) בהליכי גבייה מנהליים נגד המבקש בגין חובות מים וארנונה. במסגרת הליכים אלה רשמה העירייה שעבוד לטובתה על דירה בבת-ים שבבעלות המבקש ורעייתו (להלן: הדירה ) ובהמשך מונה המשיב 2 ככונס נכסים על זכויות המבקש בדירה (להלן: הכונס ). בחודש דצמבר 2011 נעתר בית משפט השלום בראשון לציון לבקשת הכונס והורה על פירוק השיתוף בדירה, וזמן קצר לאחר מכן התיר לכונס להמשיך בהליכים למימוש הדירה. במקביל עתר המבקש למתן צו כינוס לנכסיו והכרזתו כפושט רגל ובמסגרת אותו הליך עתר לעיכוב הליכי מימוש הדירה. בהחלטתו מיום 6.12.2011 דחה בית המשפט של פשיטת רגל את בקשת המבקש לעכב את הליכי מימוש הדירה ואישר להמשיך בהם. ביום 13.12.2012
ניתן צו כינוס לנכסי המבקש ובית המשפט מינה את המשיבה 4 כמנהלת מיוחדת לנכסיו (להלן: המנהלת המיוחדת ). בעקבות דחיית בקשתו לעכב את הליכי מימוש הדירה, הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בה ביקש להורות על ביטול הליכי הגבייה המנהלית שננקטו נגדו (עת"מ 35345-01-12; להלן: העתירה המנהלית ). עתירה זו נדחתה ביום 27.9.2012 וערעור על פסק דין זה נדחה אף הוא (עע"ם 9430/12, 4.3.2014).
2.מאז שב המבקש והגיש מספר בקשות לעיכוב הליכי מימוש הדירה אך בית המשפט של פשיטת רגל דחה את כולן. כך, בהחלטתו מיום 2.4.2016 דחה בית המשפט של פשיטת רגל בקשה שהגיש המבקש ביום 29.3.2016 "לעכב את ההליכים בתיק עד לסיום בדיקות החוב", בציינו "אין מקום לעיכוב ההליכים בנסיבות דנן, כפי שכבר עמדתי בפירוט בהחלטות קודמות". בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 2.4.2016 - נדחתה (בש"א 4540/16), אך המבקש לא השלים עם דחיית בקשותיו וביום 7.7.2016 הגיש לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה נוספת "להקפאת כל ההליכים" ו-"לחייב את המנהלת המיוחדת לבדוק את תביעות החוב של הנושים [...]". בהחלטתו מיום 11.7.2016 דחה בית המשפט של פשיטת רגל גם בקשה זו וקבע כי "אין מקום לעיכוב הליכים שעה שממילא בקשת החייב לארכה להגשת ערעור נדחתה". עוד נקבע בהחלטה כי "בכל הנוגע לבדיקת תביעות החוב – הנאמנת לא בודקת את החוב לנושה המובטח אלא לנושים הרגילים".
3.מכאן הבקשה שבכותרת המופנית כלפי החלטתו של בית המשפט של פשיטת רגל מיום 11.7.2016, בה מלין המבקש (שאינו מיוצג) על קביעתו של בית המשפט כי אין מקום לבדוק את תביעות החוב של כלל הנושים לרבות הנושה המובטחת (העירייה). לטענת המבקש העירייה "הינה קודם כל נושה רגיל והוא חייב להוכיח כי קיים בסיס לתביעתו", וכי "רק לאחר מכן תוכרנה זכויותיו [...] כנושה מובטח". המבקש שב ומדגיש כי "תביעתה של עיריית תל אביב היא שקרית" וכי בית המשפט של פשיטת רגל נקט עמדה שלילית כלפיו מאז הבקשה הראשונה שבה עתר שלא לאשר את מעמד עיריית תל אביב כנושה מובטחת.
4.דין הבקשה להידחות.
בקשת רשות הערעור דנן מוסבת לכאורה על החלטתו של בית המשפט של פשיטת רגל מיום 11.7.2016, אך עיון בטענות החייב מלמד כי הלכה למעשה טענותיו מופנות כלפי ההחלטה מיום 29.3.2016 שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור עליה חלף. די בכך על מנת לדחות את הבקשה. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה שכן חלק הארי של טענות המבקש מופנה כלפי החלטות חלוטות בהליכים בינו ובין המשיבים בהן נקבע כי העירייה היא נושה מובטח, כי חובו של המבקש לעירייה - המבוסס על שני פסקי דין שניתנו בשנים 1991 ו-1997 - לא התיישן וכי העירייה רשאית להמשיך בהליכי מימוש הדירה (ר' החלטת בית המשפט של פשיטת הרגל מיום 6.12.2011 וכן פסק הדין בעע"מ 9430/12 הנ"ל).
הבקשה נדחית, אפוא.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בתשרי
התשע"ז (6.10.2016).
ש
ו פ ט ת