בש"א 4557/05 יעקב בטיטו נ. ישעיהו גבור

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 2.12.04 , והבקשה הוגשה ביום 11.5.05, כלומר באיחור של כארבעה חודשים. בהחלטתי מיום 15.5.05 קבעתי כי הבקשה חסרה "טעם מיוחד", ולפיכך איפשרתי למבקש לתקן את בקשתו ולהוסיף תצהיר המפרט טעם כאמור. ביום 16.8.05 התקבל התצהיר האמור.

2.בשני המסמכים גם יחד (הבקשה והתצהיר), המבקש טוען למצב כלכלי קשה, ולכשלים בפסק הדין של בית המשפט קמא. המבקש אינו מסביר מה טעם התעכב כל כך בהגשת בקשתו. יתר על כן, הבקשה אף אינה מגלה על פניו עילה לבקשת רשות ערעור לו תוגש. המבקש אינו מנמק את קביעותיו כי העובדות המובאות בפסק הדין הינן שקריות, וכן אינו מסביר כיצד שינוי הקביעה ביחס לעובדות אלה ישנה את מצבו בתיק.

3.בנסיבות אלה, נוכח משך האיחור, ומשעה שגם מתן אפשרות תיקון ליקויים בבקשה לא הביא לגילוי עילה או טעם מיוחד אשר יתמכו בבקשת ההארכה, אני דוחה את הבקשה, וזאת במעמד צד אחד. המבקש ישא בהוצאות לטובת המדינה בגין בקשה זו – שאינה אלא בקשת סרק – בסך 1,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.