בש"א 4614/12 יעל אטיה נ. ישראל אלימלך דוד כהן

1.

זו היא בקשה להארכת מועד להגשתה של עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 623/10 (כב' השופטים חיות, פוגלמן ועמית). בפסק-הדין האמור התקבל ערעור המשיבים באופן שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בוטל. נפסק כי על המשיבים להפקיד בנאמנוּת עבור המערערת בתוך 30 ימים סכום של 40,965 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 9.7.2008 ועד ליום התשלום בפועל. עוד נקבע כי בד בבד עם הפקדת מלוא הסכומים האמורים על פירותיהם, תמסור המבקשת למשיבים את החזקה בדירה נשוא המחלוקת.

2.

פסק-דינו של בית-משפט זה ניתן ביום 21.3.2012. בהתאם לתקנה 15 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), לצורך הגשת עתירה לדיון נוסף עמדו לרשות המבקשת 15 ימים מיום מתן פסק-הדין, קרי- עד יום 5.4.2012. הבקשה להארכת מועד שבכותרת הוגשה ביום 12.6.2012 - באיחור של למעלה מחודשיים. לבקשת האורכה צורף כתב עתירה לדיון נוסף, והאורכה שהתבקשה הינה עד למועד ההגשה בפועל. בבקשה ובתצהיר שצורף בחתימת המבקשת, נטען כי פסק-דינו של בית-משפט זה מעולם לא הומצא כדין למבקשת או למי מטעמה. לפי הטענה, למבקשת נודע על מתן פסק-הדין "לקראת סוף חודש אפריל 2012". עוד נטען כי כשנודע למבקשת על מתן פסק-הדין היא פנתה ביום 26.4.2012 לבאת-כוחה הנוכחית, עו"ד א' ליבוביץ, וזו פעלה תחילה לקבלת התיק מידיה של באת-כוחה לשעבר של המבקשת. בין לבין, נפגעה עו"ד א' ליבוביץ ביום 29.4.2012 בתאונת דרכים (צורפו אישורים רפואיים בעניין זה) באופן שלפי הנטען לא איפשר לעו"ד ליבוביץ לתפקד מבחינה בריאותית. לפיכך, פנתה עו"ד ליבוביץ לעו"ד מזאוי על-מנת "לסייע לה לטפל במבקשת" – כך לשון הבקשה והתצהיר. המבקשת הוסיפה וטענה כי לאחרונה התחוור לה כי פירות הכספים אליהם התייחס בית-משפט זה בפסק-דינו הינם בסכום "זניח ופעוט ביותר", וכי נגרם לה עיוות דין באופן המקים "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת, וכן עילה לעריכת דיון נוסף. מנגד, המשיבים מתנגדים לבקשה להארכת מועד בטענה כי משכו של האיחור ממושך, לא הוכח "טעם מיוחד" להצדקתו וכן סיכוייו של ההליך העיקרי נמוכים.

3.

בחנתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

תקנה 4 הנ"ל לתקנות קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. בשונה מהכלל הרגיל, מניין הימים מתחיל מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו לצדדים (ראו בעניין זה: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (לא פורסם, 24.1.2012)). תקנה 4 הנ"ל מוסיפה וקובעת כי רשם בית-משפט רשאי להאריך את המועד האמור, אם הראה המבקש "טעם מיוחד" לכך. בהקשר זה נפסק כי יש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירות לדיון נוסף (ראו: המ' 589/68 אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב (3) 699 (1968)). גישה זו נובעת מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר חורג מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק-דין בערעור (ראו: בש"א 306/11 רבינוביץ נ' בן עליזה (לא פורסם, 25.1.2011)).

4.

בנסיבות המקרה דנן, בדיקה ברישומי המחשב של בית-המשפט העלתה כי פסק-הדין נשוא ההליך שבכותרת נשלח בדואר למענהּ של באת-כוחה הקודמת של המבקשת, בלא שקיים אישור מסירה של דבר הדואר. המבקשת אף לא קיבלה הודעה טלפונית של המזכירות מראש בדבר מועד מתן פסק-הדין. בנסיבות אלה, מוכנה אני לילך לקראת המבקשת ולהניח לצורך הדיון לפניי כי המבקשת גילתה על מתן פסק-הדין "לקראת סוף חודש אפריל 2012" כנטען בתצהירהּ וכי נבצר ממנה להגיש את ההליך קודם לכן (זאת, על-אף שהטענה האמורה הועלתה בעלמא, בלא לפרט את המועד המדויק ואת הדרך בה גילתה המבקשת על מתן פסק-הדין). זאת ועוד; מהתיעוד שצורף לבקשה להארכת מועד עולה לכאורה כי באת-כוחה הנוכחית של המבקשת, עו"ד ליבוביץ, אמנם נפגעה בתאונת דרכים ביום 29.4.2012, וכי היא התקשתה לעסוק בעבודתה בעקבות כך – בוודאי בסמוך לאחר קרות התאונה. תאונת הדרכים האמורה, כשלעצמה, אכן מהווה נסיבה חיצונית שלא היתה בשליטת המבקשת או באת-כוחה. לו היה מדובר בעיכוב קצר שנגרם כתוצאה ישירה מתאונת הדרכים בה נפגעה עו"ד ליבוביץ, יתכן כי היה בכך כדי להוות "טעם מיוחד" כנדרש בתקנה 4 לתקנות.

5.

ואולם לא זה המקרה שלפניי. לא ניתן להתעלם מכך שמאז סוף חודש אפריל (המועד בו נודע למבקשת לפי טענתה על מתן פסק-הדין הנדון) ואף מאז 29.4.2012 (המועד בו נפגעה עו"ד ליבוביץ בתאונת הדרכים שהוזכרה לעיל), חלף כחודש וחצי עד להגשת ההליך שבכותרת ביום 12.6.2012. מדובר בשיהוי משמעותי שמשכו פי שלוש מהתקופה הסטטוטורית הקבועה בדין להגשת עתירה לדיון נוסף. ברי כי שיהוי ממושך זה אינו עולה בקנה אחד עם צפיית הצד שכנגד לסופיות הדיון. לצפייה זו יש ליתן משקל ממשי בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהמשיבים פעלו על-מנת לבצע את אשר הוטל עליהם בפסק-הדין נשוא ההליך שבכותרת. השיהוי הנדון אף מנוגד לעקרונות של שוויון, ודאות ויציבות דיוניים, כמו-גם לאינטרס הציבורי בהשמת גבול להתמשכות הליכים משפטיים.

6.

ההסברים שסיפקה המבקשת לשיהוי המשמעותי בהגשת ההליך שבכותרת התאפיינו בעמימות. ראשית , באת-כוחה הנוכחית של המבקשת - עו"ד ליבוביץ' - טענה כי נוכח מצבה הבריאותי לאחר תאונת דרכים בה היתה מעורבת ביום 29.4.2012, היא פנתה לעו"ד מזאוי על-מנת "לסייע לה לטפל במבקשת". לא צוין באיזה תאריך פנתה עו"ד ליבוביץ לעו"ד מזאוי ומתי עו"ד מזאוי נטלה על עצמה את ייצוג המבקשת במשותף עם עו"ד ליבוביץ. אף לא הובהר מתי חזרה עו"ד ליבוביץ לעבודתה (יצוין כי עו"ד ליבוביץ חתומה על הבקשה להארכת מועד שלפניי וכן על כתב העתירה לדיון נוסף שצוּרף לבקשה, וזאת ביחד עו"ד עו"ד מזאוי). שנית , ובכך העיקר בעיניי בנסיבות העניין - לא הוצג הסבר ברור ומשכנע מדוע הבקשה להארכת מועד שבכותרת לא הוגשה בשלב מוקדם יותר, קרי- קרוב למועד בו נודע למבקשת על מתן פסק-הדין לקראת סוף חודש אפריל 2012. בקשה אורכה כאמור יכולה היתה להיות מוגשת לבית-המשפט על-ידי המבקשת עצמה, או על-ידי עו"ד ליבוביץ בימים שקדמו לתאונת הדרכים בה נפגעה. לא נעלמה מעיניי בהקשר זה הטענה כי אותה עת, טרם הועבר התיק מבאת-כוחה הקודמת של המבקשת לבאת-כוחה הנוכחית. עם זאת, דומה כי ניתן היה להגיש בסמוך לאחר פנייתה של המבקשת לעו"ד ליבוביץ למצער בקשה להארכת מועד, אף ללא צירוף של כתב עתירה לדיון נוסף. זאת, על-מנת ליידע בהקדם את בית-המשפט ואת הצד שכנגד על רצונה של המבקשת להגיש עתירה לדיון נוסף, בשים לב לזמן שחלף מאז מתן פסק-הדין ביום 21.3.2012. זאת ועוד; לא הובהר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד בשלב מוקדם יותר על-ידי עו"ד מזאוי, שהצטרפה לייצוג המבקשת לאחר תאונת-הדרכים בה נפגעה עו"ד ליבוביץ. העדרו של הסבר ברור ומפורט לשיהוי המשמעותי בהגשת ההליך שבכותרת - אף בהינתן תאונת הדרכים בה נפגעה עו"ד ליבוביץ - נזקף לחובת המבקשת, ואינו מצדיק להיעתר לבקשה שלפניי. כך במיוחד, בשים לב לגישה הדווקנית הנוהגת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירות לדיון נוסף כמבואר בפיסקה 3 לעיל.

7.

לכל אלה יש להוסיף כי עיינתי בפסק-הדין נשוא ההליך שבכותרת וכן בכתב העתירה לדיון נוסף. כידוע, עריכת דיון נוסף מותנית בקיומו של אחד מן התנאים המנויים בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984: "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין יש ... מקום לדיון נוסף". בלא להתעלם מההשלכות הנטענות של פסק-הדין על עניינה הפרטני של המבקשת, נראה כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם טובים באשר על-פני הדברים, ספק אם מתקיימות אמות-המידה העקרוניות לעריכת דיון נוסף. סיכוייו הלכאוריים הלא מרשימים של ההליך העיקרי מצדדים אף הם בדחיית בקשת האורכה שלפניי.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בהליך שלפניי בסך 2,000 ש"ח.