בש"א 4691/12 עדי קהא נ. בנק דיסקונט סניף רחובות

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של כב' הרשם שני מיום 25.4.2012 בבש"א 3227/12. בהחלטה האמורה דחה כב' הרשם שני את בקשת המבקש להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 13.12.2010 (כב' השופטת ש' ברוש), במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת כב' רשם בית-המשפט המחוזי ש' ברוך ז"ל מיום 19.9.2007, שלא להאריך את המועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטת כב' הרשם ב' יזרעאלי משנת 2005 לדחיית בקשתו של המבקש למתן רשות להתגונן.

2.

בדיקה במערכת ניהול תיקים העלתה כי החלטת כב' הרשם שני הומצאה למבקש ביום 1.5.2012. מכאן, שתקופת 20 הימים להגשת ערעור על החלטת הרשם הסתיימה ביום 21.5.2012. ההליך שבכותרת הוגש ביום 13.6.2012, קרי - באיחור של למעלה משלושה שבועות. המבקש, אשר אינו מיוצג בהליך שלפניי, טוען כי האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שטעה לחשוב כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת ערעור על החלטת הרשם שני.

3.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית-המשפט להורות על הארכת מועד להגשת הליך ערעורי, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". הבקשה שלפניי הוגשה באיחור בלתי זניח של למעלה משלושה שבועות, בלא שהוכח טעם מיוחד המצדיק את מתן האורכה המבוקשת. ראשית , בקשת האורכה אינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. שנית , טענת המבקש בדבר טעות שבדין נטענה בעלמא, בלא לפרט על-סמך מה סבר המבקש כי עומדים לרשותו 45 ימים דווקא להגשת הערעור, וכן אילו מאמצים עשה המבקש, ולוּ במישור הסובייקטיבי, בניסיון למנוע את הטעות הנטענת ולברר מבעוד מועד את סדרי הדין החלים על העניין (ראו והשוו: בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (לא פורסם, 10.1.2012)). ודוק, עצם היותו של המבקש בלתי מיוצג אין בו, כשלעצמו, כדי להקים "טעם מיוחד" לאיחור הנדון ואף אין בו כדי לפטור את המבקש מהצורך לברר מראש את הטעוּן בירור לצורך הגשת ההליך במועד (למשל באמצעות פנייה לסיוע המשפטי ככל שיש עילה לכך, או למרכז המידע). זאת, כחלק מהחובה לנהוג כבוד בסדרי הדין ולפעול בשקידה ראויה כדי לעמוד במועדים הקבועים במסגרתם. העדר התייחסות של המבקש למחדלו לנסות ולברר את סדרי הדין החלים על העניין מבעוד מועד, נזקף לחובתו. כך במיוחד, בשים לב לאיחורים החוזרים ונשנים מצד המבקש בהגשת הליכים משפטיים, אשר עלולים להצביע לכאורה על זלזול מתמשך מצידו בסדרי הדין.

4.

אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול השיקולים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.