בש"א 470/07רינה בן צבי נ. מנהל מס שבח חדרה

לפני בקשה למתן ארכה להגשת ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963) (להלן: החוק) שליד בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחתה ערר שהוגשה על ידי המבקשת נגד המשיב להשיב לה סכומים נוספים אשר לטענתה היה עליו להשיב לה כהחזר מס שבח ומס רכישה מעבר לסכומים שהושבו לה על ידו. פסק הדין ניתן ביום 14.9.00 והומצא למבקשת ביום 18.9.00. הבקשה שלפני הוגשה ביום 16.1.07. ככול שניתן להבין מהבקשה, טענת המבקשת היא שנבצר ממנה להגיש את הבקשה במועד בשל ההלם בו לקתה עקב קבלת פסק הדין, וכן בשל פנייתה לגורמים שונים לשינוי פסק הדין אשר רק בעקבותיה הוברר לה הדרך הראויה להשיג עליו. עוד עולה מהבקשה כי בשל מצבה הכלכלי, נדרשה המבקשת לחסוך את הממון הנדרש להגשת הערעור. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר לפי החוק הינו 45 מיום מתן פסק הדין (סעיף 90 לחוק). הבקשה שלפני הוגשה באיחור של למעלה משש שנים. על המבקש מתן ארכה להגשת הליך אשר המועד להגישו קבוע בחיקוק

לשכנע את בית המשפט בקיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החל בענייננו מכוח תקנה 12 לתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר), התשכ"ה-1965). ככול שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את אינטרס בעל הדין שכנד ואינטרס הציבור לסופיות ההליכים (ראו: בש"א 6404/04 יוסף לוי נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(3), 3303; בש"א 8203/99 זלץ דניאל נ' טפחות – בנק למשכנתאות , תק-על 2000(1), 294). אכן, עיון בבקשה מעלה כי המבקשת אינה מיוצגת, היא מנהלת בכוחות עצמה מזה שנים מעין "מסע צלב" נגד המשיב וכי תחושותיה הסובייקטיביות לגבי הטיפול שזכתה בו מצד הגורמים הרלבנטיים הינן קשות. חרף האמור, בשים לב לאורך האיחור, אין בטעמים שהובאו על ידי המבקשת כדי להצדיק היעתרות לבקשה. כפי שמציין המשיב בצדק, מצבה הכלכלי של המבקשת כלל לא הוכח על ידה ומכל מקום, פתוחה היתה בפניה הדרך, אם מצבה הכלכלי מצדיק זאת, לפנות בבקשה לסיוע משפטי ללשכה לסיוע משפטי ולחילופין לבקש פטור מתשלום אגרה וערבון. כמו כן, אף שלטענתה קבלת פסק דינה של ועדת הערר גרמה לה למפח נפש, אין היא טוענת כאילו מצבה הנפשי לא אפשר לה להגיש ערעור ואף לא הוצגו לפני נתונים המוכיחים זאת. מכל מקום, תחושות המבקשת עם קבלת פסק הדין, קשות ככול שהיו, אינן מסבירות את האיחור הרב שחל בהגשת הבקשה. בשים לב לאורך האיחור, אף היותו של המבקשת בלתי מיוצגת אין בה כדי להצדיק היעתרות לבקשה. אוסיף, כי עיון בפסק הדין נשוא הבקשה מעלה כי על פני הדברים סיכויי ההליך אינם טובים. זאת, שכן על החלטת ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית ועיון בפסק דינה של ועדת הערר מעלה כי כלל לא נדונו במסגרתו סוגיות משפטיות אלא הוא נסוב על סוגיה של חישוב סכום מס. בשים לב למכלול השיקולים האמורים, אין בידי להיעתר לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.