פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
4706/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המבקשת:
אגודת בית החולים אלמקאסד אלאיסלמי
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. משרד הבריאות
העברת מקום דיון
בשם המבקשת:
עו"ד מוסא עותמאן
בשם המשיב 1:
עו"ד מירון קין
החלטה
בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת מקום הדיון בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת ביום 26.7.2009 (ת.א. 18613-07-09) מבית המשפט המחוזי במחוז מרכז לבית המשפט המחוזי בירושלים.
עניינה של התביעה נשוא ההליך שלפניי בבקשת המשיב כי המבקשת תפצה אותו בגין נזקים רפואיים שונים, שעל פי הטענה, גרמה לו ברשלנותה ובמחדליה הרפואיים. לשיטת המבקשת, אף שבית המשפט המחוזי במחוז מרכז מוסמך לדון בתביעה באופן פורמאלי בשל צירופה של המדינה כמשיבה, הרי שעל-פי מבחן מירב הזיקות דין התביעה להתברר בבית המשפט המחוזי בירושלים. בעניין זה מציינת המבקשת כי המשיב הינו תושב ירושלים, בית החולים והטיפול הרפואי שקיבל ניתנו אף הם בירושלים, וכך גם מקום מגוריהם של הרופאים המטפלים, העדים הרפואיים מטעם המבקשת וככל הנראה העדים מטעמה של המדינה. בשל כל אלו סבורה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת בירור התביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים.
מנגד, עומד המשיב על התנגדותו לבקשה וזאת ממספר טעמים. ראשית, נטען
כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, הואיל ותביעת המשיב הוגשה בחודש יולי אשתקד – כשנה לפני הגשת הבקשה שלפניי. כן נטען כי במהלך ישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 15.3.2010 הודיעה המבקשת כי בכוונתה לפנות בבקשה להעברת מקום דיון, אולם חרף הודעתה בוששה לעשות כן משך שלושה חודשים, וזאת ללא כל הסבר או נימוק. המשיב הוסיף וציין כי, לשיטתו, מקור השיהוי נעוץ ברצונה של המבקשת "לחוש" את עמדת המותב במהלך דיון קדם המשפט, ומשעמדה זו לא נמצאה נוחה עבורה, חפצה היא בהחלפתו. עם התנהלות נפסדת זו, כך על פי הטענה, אין להסכין.
שנית, ולגופה של הבקשה, נטען כי שניים מעדי המשיב – ד"ר דן קלמן וד"ר ליאון הלר – הינם תושבי המרכז ובכך יש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו. עוד נטען בהיבט זה, כי פרקליטות מחוז תל-אביב היא שמייצגת את המדינה וגם בשל כך מאזן הנוחות נוטה לבירור התביעה בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז. לבסוף, עמד המשיב על כך שהדיון בתביעתו כבר החל וכי העברת מקום הדיון בשלב זה תגרור עמה עיכובים מיותרים ועינוי דין שלא לצורך.
לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. כאמור, עיקר טיעונה של המבקשת להעברת מקום הדיון נסב על כך שמירב זיקותיה של התביעה הן לירושלים. יחד עם זאת, ודווקא משום נימוקה זה, לא ניתן שלא לתהות מדוע בחרה המבקשת להמתין עם בקשתה משך שנה שלמה , ולהגישה דווקא עתה – אחרי שהחל הדיון בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז. יתרה מכך; למקרא החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.3.2010, עולה כי המבקשת נדרשה לעדכן את בית המשפט המחוזי – עד ליום 30.4.2010 – "אם ניתנה החלטה על ידי בית המשפט העליון בבקשה שבכוונתו להגיש". חרף החלטה זו, הוגשה הבקשה שלפניי רק ביום 17.6.2010, כלומר שלושה חודשים לאחר ישיבת קדם המשפט האמורה. אף לשיהוי זה לא נמצא כל הסבר. בנסיבות אלה, ובשים לב לתחילת הדיונים בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז, די לנו בשיהוי הניכר שדבק בבקשה כדי להצדיק את דחייתה (ראו לדוגמה: בש"א 3075/07 חיים נבו נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
(לא פורסם, 3.5.2007); בש"א 5053/07 יהודה בן יהודה נ' חסן עאבדי (לא פורסם, 25.6.2007)).
אף לגופו של עניין, ייאמר כי בחינת הנסיבות מלמדת שמאזן הנוחות בין הצדדים אינו נוטה במובהק לטובת צד זה או אחר. כפי שנזכר, בית החולים הנתבע שוכן בירושלים וכך אף מקום מגוריו של המשיב. מנגד, שניים מעדיו המרכזיים של המשיב הינם תושבי המרכז, בעוד שמקום מושבם של עדי המבקשת לא צוין בבקשה. במצב דברים זה אין לומר כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשת, ובוודאי לא במידה המצדיקה סטייה מהעיקרון הבסיסי לפיו תובע רשאי לבחור את מקום בירור תביעתו.
אשר על כן, הבקשה להעברת מקום דיון נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ב בתשרי התשע"א (20.9.2010).
ה נ ש י א ה