בש"א 4730/10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. חמאדה דיאב

בפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), להעברת מקום הדיון בתביעה שהגישו המשיבים ובבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית (ת"צ 1691-04-10, להלן: התובענה

השלישית ) מבית המשפט המחוזי בתל-אביב לבית המשפט המחוזי בנצרת.

עניינה של התובענה נשוא הבקשה שבפניי הינו בטענה כי חברי צוות אגודת גמלאי צה"ל צורפו ללא ידיעתם וללא הסכמתם לביטוח בריאות

על ידי "פניקס" חברה לביטוח בע"מ ועל ידי "מגדל" חברה לביטוח בע"מ בתיווכן של חברה נוספת (החברות הנתבעות יקראו להלן: המבקשות ). על בסיס טענה זו ועל רקע טענות נוספות הנוגעות לחוקיות צירוף הגמלאים, הגישו המשיבים 3-1, בהיותם גמלאי צה"ל, את תביעתם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובצידה בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. בשולי הדברים יצוין כי צה"ל, המיוצג על ידי פרקליטות המדינה, צורף כמשיב פורמאלי להליכים.

לטענת המבקשות מן הדין להעביר את מקום הדיון כמבוקש על ידן, וזאת משני טעמים עיקריים: שימוש לרעה של המשיבים 3-1 בהליכי משפט וחוסר תום לב מזה, ויעילות דיונית ונטיית מירב הזיקות לבית המשפט המחוזי בנצרת מזה. אשר לטעם הראשון, טוענות המבקשות כי התובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית הן בבחינת "שידור חוזר" של שתי בקשות אישור קודמות שהוגשו לבית המשפט המחוזי בנצרת, ונדחו על ידו (להלן: בקשות האישור הקודמות ). בהקשר זה נטען כי התובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב דומה להפליא לבקשות הקודמות שנידנו בבית המשפט המחוזי בנצרת הן מבחינת עילות התביעה, הן מבחינת הנתבעות והקבוצה הייצוגית המוגדרת, הן מבחינת הסעדים המבוקשים בתביעות והן מבחינת זהות עורכי הדין שערכו אותן. המבקשות סבורות כי לאחר ששתי הבקשות הקודמות נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ב' ארבל ) אין לאפשר לבאי-כוח המשיבים 3-1 לבחור עבורם ערכאת שיפוט שלישית נוספת, כאשר כל תכלית הדבר הינה ניסיון להחליף את המותב היושב בדין בניסיון להגדיל את סיכויי הצלחת ההליך. אשר לטעם השני, המסב עצמו על מבחן מירב הזיקות, טוענות המבקשות כי התובענה השלישית נעדרת כל זיקה לתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שכן מקום מגוריהם של המשיבים 3-1 הינו בצפון הארץ, כמו גם מקום מושבם של העדים הפוטנציאליים ושל באי כוח המשיבים. עוד נטען בעניין זה, כי היכרותו של בית המשפט המחוזי בנצרת את עובדות המקרה, את הסוגיות המשפטיות המתעוררות בו והעובדה כי ביצע חקירה נגדית של אחד התובעים הייצוגים הקודמים מטה אף היא את הכף, מטעמי יעילות דיונית, לטובת העברת מקום הדיון לבית המשפט המחוזי בנצרת.

המשיבים 3-1 מתנגדים לבקשה להעברת מקום דיון, והם העלו מספר נימוקים. ראשית, נטען כי בין התובענה השלישית לבין הבקשות הקודמות אין כל זיקה וכי לא ניתן לקשור בין ההליכים השונים. לביסוס טענתם זו, מציינים המשיבים 3-1 את העובדה כי התובענה השלישית הוגשה על ידי תובעים שונים, בעילות נוספות וכנגד משיב נוסף (צה"ל). שנית, עומדים המשיבים על זכותם ליהנות מהיתרון הדיוני המוענק לתובע בבחירת מקום בירור תביעתו. בהיבט זה של הדברים, נטען כנגד המבקשות כי כל רצונן בבקשה להעברת מקום דיון הוא בהעברת התובענה השלישית חזרה אל שולחנו של השופט

ב' ארבל בבית המשפט המחוזי בנצרת. מהלך זה – הוא שמלמד לתפיסתם – על חוסר תום ליבן של המבקשות. לבסוף, נטען כי הגשת התובענה השלישית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נעשתה בשל מומחיותו של בית המשפט בתחום התובענות ייצוגיות. המשיב 4 הודיע כי הוא מותיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, מבלי לנקוט עמדה לגופה של הבקשה.

דין הבקשה להעברת מקום דיון להידחות. כלל ידוע הוא כי העילה המרכזית להעברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט היא מאזן הנוחות של הצדדים. במסגרת יישום כלל זה, אין די בכך שכפות המאזניים נוטות לטובת צד זה או אחר, אלא נדרש כי הכף תטה במובהק לכיוון העברתו של מקום הדיון (ראו: בש"א 4096/08 מדינת ישראל נ' אבו מוסטפא (לא פורסם, 22.1.2009); בש"א 5679/09 אלפסי נ' פרידמן (לא פורסם, 13.8.2009). מעיון בחומר שלפניי עולה כי עיקר טענתן של המבקשות עוסק בעובדה כי המשיבים ניהלו הליכים קודמים – הזהים כמעט לתובענה נשוא הבקשה – בבית המשפט המחוזי בנצרת, ומשאלה נדחו על ידי בית המשפט חפצו המשיבים בהגשתו של הליך חדש בפני ערכאה חדשה. טענות אלה על משמעויותיהן השונות, ומבלי לנקוט עמדה לגופן, אינן מסוג הטענות שיש להידרש להן במסגרת בקשה להעברת מקום דיון על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, כי אם במסגרת הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בדיון זה, כך יש להניח, תתברר גם שאלת שונות התובעים הייצוגים אל מול זהותם של עורכי הדין שערכו, על פי הנטען, את שלוש הבקשות לאישור התובענה הייצוגית באופן דומה.

יתרה מכך; לא מצאתי כי יש בטענותיהן של המבקשות בדבר מקום מגורי המשיבים, כמו גם בטענה בדבר הימצאותם של עדים פוטנציאליים בצפון הארץ, כדי לשלול את היתרון הדיוני הנתון בידי המשיבים לבחור את מקום בירור תביעתם, כאמור בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.