בש"א 4744/09 ענת ליבנה נ. מינהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי, לפיו נדחה ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתביעה לסילוק יד שהגיש המשיב לסילוק ידם של המבקשים ממתחם מקרקעין באיזור עמק הירדן. בדחותו את הערעור קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא כל מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, ולפיהם לא נחתם הסכם חכירה מחייב לגבי המקרקעין והמבקשים הם שגרמו לכך שלא ייחתם הסכם מחייב בדרך התנהלותם והתעלמותם מכל דרישותיו של המשיב לאורך שנים. כמו כן, לא ראה בית המשפט המחוזי מקום להתערב במסקנה כי המבקשים לא הוכיחו כי ניתנה להם רשות בלתי הדירה בקרקע ולא היו רשאים לסמוך ולצפות שהמשיב לא ידרוש פינויים.

2.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 23.2.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 4.6.2009. נטען בה כי האיחור במועד ההגשה נעוץ בחג הפסח וחג השבועות ובמחלתו של בא-כוחם הקודם של המבקשים. ביום 11.6.2009 הגישו המבקשים בקשה נוספת, מפורטת יותר מקודמתה. נטען בה כי למבקשים דרושה ארכה לשם הסדרת ייצוגם בידי עורך-דין חדש. ביום 17.6.2009 שלחו המבקשים מסמך רפואי הנוגע לבא-כוחם הקודם, ולפיו ביום 12.4.2009 הומלץ לו על מנוחה מוחלטת למשך שבועיים. המשיב מתנגד לבקשה.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה להארכת מועד הוגשה למעלה משלושה חודשים לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש "טעם מיוחד" להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל, טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש את ההליך עקב אירועים שהנם מחוץ

לשליטה הרגילה של בעל הדין או מקרה בו התחולל אירוע

שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ' סול קסט , פ"ד נה(2) 904). יש לזכור כי ככל שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6404/04 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2004)).

4.

במקרה שלפניי, הנסיבות שפורטו בבקשה אינן מקימות "טעם מיוחד" כמתחייב בדין. הסבריהם של המבקשים לכך שההליך לא הוגש במועד, שנטענו בצורה כללית וסתמית, אינם מניחים את הדעת. ככל שהאיחור נעוץ בחגים, יש לזכור כי ימי חג הפסח ממילא אינם באים במניין הימים להגשת ההליך, בשל פגרת בתי המשפט. על רקע זה לא הובהר כלל כיצד תקופת החגים מנעה הגשת ההליך במועד. לא הובהר גם פשר העיכוב בהסדרת הייצוג המשפטי. חסר זה בולט במיוחד על רקע העובדה שהמבקשים היו מיוצגים בבית המשפט דלמטה. האישור שהציגו לגבי מצבו הרפואי של בא-כוחם מתייחס אך לתקופה קצרה של שבועיים ימים. אין בו כדי להסביר כיצד מצבו הרפואי של עורך הדין מנע מן המבקשים להגיש את ההליך במועד, ולמצער לבקש ארכה בתוך התקופה הקבועה בדין להגשת ההליך. לכך יש להוסיף כי, על פני הדברים, סיכויי ההליך אינם טובים באופן המטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיב 1 הוצאות בסך 1,000 ₪.