בש"א 4785/05 יעקב נעימי [בפש''ר] נ. בנק דיסקונט לישראל בע''מ

1.בפני בקשה להארכת מועד בת 90 יום להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין ניתן ביום 20.2.05, אך לטענת המבקשים הגיע אליהם רק ביום 4.5.05, והבקשה הוגשה ביום 19.5.05.

2.המבקשים טוענים כי המבקש היה עצור בין 21.2.05 ל-3.5.05, וקיבל את פסק הדין החלקי נשוא הערעור רק ביום 4.5.05, יום לאחר שחרורו ממעצר, כיוון שרק אז החל לבדוק מה מצב ההליכים בעניינו. המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור מצויינים, כיוון שפסק הדין החלקי סותר פסיקה קודמת שניתנה בעניינם של המבקשים, וכן בשל חשיבות העניין- ביתם של המבקשים.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה, וזאת ממספר טעמים. ראשית , לא בכדי נמנעו המבקשים מלציין מתי הגיע פסק הדין לבא כוחם, וזאת כאשר לבא כוח המשיבים הומצא פסק הדין כבר ביום 21.2.05. שנית , כבר בעת הגשת הבקשה היה מדובר באיחור משמעותי של כ-40 יום. שלישית , מרוץ הזמן להגשת ערעור מתחיל בעת המצאת פסק הדין לבא הכוח, ולא לצדדים עצמם, ולכן ההמצאה המאוחרת למבקשים אינה משנה דבר. רביעית , הטענה בדבר מעצרו של המבקש, ככל שהיא נכונה, אינה רלוונטית לכאן. זאת במיוחד לאור העובדה שבבית המשפט קמא יוזמת ההליך הייתה המבקשת בלבד, והמבקש היה אך נתבע פורמלי, וגם זאת באמצעות נאמנו בפשיטת הרגל. אף כשהוטל חיוב בהוצאות, הוא הוטל על המבקשת לבדה. פסק הדין שניתן אינו דוחה את תביעתו של המבקש, ולפיכך אין לו זכות או מעמד כמערער עליו. בנוסף, המבקש אינו "נפגע" מההחלטה אף בעקיפין, שכן הוא כבר אינו נשוי למבקשת, והעביר לה את זכותו בנכס, ולפיכך אין לו עניין ברכושה. חמישית , המערער כלל אינו יכול להגיש ערעור בלא הסכמת נאמנו, מאחר והוא פושט רגל. לבסוף , המבקשים לא הציעו כל "טעם מיוחד" להיענות לבקשה, ולפיכך דינה להידחות.

4.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי אכן דין הבקשה להידחות. אכן, יש ממש בטענה כי המבקשת היא למצער הגורם העיקרי בתיק. באין כל הנמקה לאיחור מצידה, אלא רק מצד המבקש, אין כל טעם להיענות לבקשה. אף טעמיו של המבקש אין בהם די, מאחר והמבקש לא הוכיח את טענותיו, ואף לא הסביר מדוע נבצר ממנו לעמוד בקשר עם עורך דינו ולשמוע על התקדמות ההליך. כן לא הובהר מתי הומצא פסק הדין לעורך הדין, ומדוע לא מצא עורך הדין לנכון לעדכן את לקוחותיו בעניין. במצב דברים זה, בו רב הנסתר על הנגלה, וכאשר לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור אכן טובים כנטען, לא ניתן לומר כי המבקשים הציגו טעם מיוחד כלשהו אשר יצדיק את בקשתם, בייחוד נוכח חלוף זמן כה רב הן ממועד ההמצאה הנטען וקל וחומר ממועד פסק הדין נשוא ההליך. אשר על כן, דין הבקשה להדחות. אין צו להוצאות.