בש"א 4908/17 נווה אופיר חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ. אברהם (בונדי ) לבנת

1.

לפניי בקשה שהגישו המבקשים, בה מבקשים הם לקבוע כי ערעור אותו פנו להגיש במזכירות בית המשפט הוגש במועד, ולחלופין עותרים הם למתן ארכה להגשת ערעור.

בבקשה צוין כי המבקשים מעוניינים להשיג על החלטה מיום 30.4.17 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שהיא, כך נטען, "החלטתו הסופית המהווה פסק דין חלקי בהמשך להחלטתו מיום 28.3.17 בבקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים 1-4, 6, 9-11 ... ביחס לבקשה לאישור תובענה כייצוגית". הבקשה אשר הוגשה היא בקשה קצרה אשר אינה נתמכת בתצהיר, ואף לא צורפו אליה ההחלטה מיום 28.3.2017 וכן החלטה נוספת הרלבנטית לעניין (החלטה מיום 11.6.2017). על הרקע העובדתי הרלבנטי ותוכן ההחלטות ניתן היה ללמוד רק מן התגובות שהגישו המשיבים 1-4 והמשיבים 6 ו-9-11 (להלן: המשיבים ), המתנגדים לבקשה.

2.

לאחר שעיינתי בכל הטענות שהגישו הצדדים ובחומר שצורף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בהחלטה מיום 28.3.2017 נדונו שתי בקשות מטעם המשיבים לסילוק על הסף של בקשה שהגישו המבקשים לאישור תובענה כייצוגית. ההחלטה מחזיקה שמונה-עשר עמודים, ובסיומה נקבע כך:

"לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות הצדדים, אני מורה על סילוק בקשת האישור על הסף מחמת התיישנות נגד המשיבים 1-4 והמשיבים הנוספים [המשיבים 6 ו-9-11].

המשיבים 5, 7 ו-8 בתיק העיקרי לא הגישו בקשה לסילוק על הסף כפי שעשו המשיבים האחרים אך לאור הכרעתי בהחלטה זו ... אני מורה למבקשים להודיע תוך 20 ימים האם הם עומדים על המשך ניהול ההליך נגד המשיבים 5, 7 ו-8" [ההדגשה הוספה].

כן חייב בית המשפט את המבקשים בהוצאות המשיבים. תוכן ההחלטה ולשונה ברורים ומפורשים - בית המשפט סילק על הסף את בקשת האישור כלפי המשיבים 1-4, 6 ו- 9-11. בהתאם להלכה מבוססת החלטה המסיימת את הדיון בעניינם של חלק מן הצדדים לו היא "פסק דין חלקי" (ראו ע"א 4087/16 סחוט טרי 2007 בע"מ נ' אקו אלפא בע"מ , פסקה 3 (4.7.2017)). המבקשים היו רשאים אפוא להשיג על ההחלטה מיום 28.3.2017 בזכות, בתוך ארבעים וחמישה ימים.

המבקשים לא הגישו ערעור מטעמם, אלא הגישו בבית המשפט המחוזי ביום 24.4.2017 "הודעה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 28.3.2017". ב"הודעה" זו התבקש בית המשפט "להמשיך את התובענה הייצוגית כנגד המשיבים". בהתייחס להודעה זו ניתנה החלטת בית המשפט מיום 30.4.2017 - ההחלטה עליה מעוניינים המבקשים להשיג - ובה נקבע כך:

"מאחר שיתכן ולא הבנתי את הודעת המבקשים - ראיתי לחזור ולציין כי בהחלטה מיום 28.3.17 קיבלתי את הבקשה לסילוק על הסף נגד המשיבים 1-4, 6, 9-11, ומשכך לא ממש ברור לי מדוע מצאו המבקשות להעלות על הכתב את האמור בסעיפים 1-6 להודעה.

לאור הערתי בסיפא להחלטה מיום 28.3.17 - ובטרם תינתן החלטה נוספת אשר לשאלת המשך ההליכים - יבהירו המבקשים אם היתה המצאה כדין של התובענה והבקשה לאישור למשיבים 5, 7 8 ..." [ההדגשה הוספה].

מתוכן ההחלטה מיום 30.4.2017 ניתן ללמוד בבירור כי זו אינה "פסק דין", כטענת המבקשים, וכי אין בה כדי לשנות דבר מפסק הדין החלקי מיום 28.3.2017.

ואם הדברים לא היו ברורים דיים, הרי שבאה החלטה נוספת מיום 11.6.2017 - אשר ניתנה בעקבות בקשה שהגישו המבקשים לעיכוב הליכים - בה שב בית המשפט והבהיר את שהיה ברור מן ההחלטות שכבר ניתנו בעניין:

"אודה שטיב הבקשה ומהותה אינם ברורים לי כלל.

ביום 28.3.2017 ניתנה החלטה בבקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים 1-4, 6, 9-11 ובה קבלתי את הבקשה מהנימוקים המפורטים בהחלטה - ברור שאין צורך לפרש את הדין ואת המשמעות של החלטת הסילוק בקשר למשיבים 1-4, 6, 9-11 שלגביהם מהווה ההחלטה פסק דין (שניתן כאמור ב-28.3.17).

ההחלטה מיום 30.4.17, התייחסה רק לדרישה כי המבקשים יבהירו אם המציאו את בקשת האישור למשיבים 5, 7 ו-8 ... יובהר כי ההחלטה מיום 30.4.17 אינה מחדשת דבר! ההחלטה על סילוק על הסף כבר ניתנה ביום 28.3.17 ולא היה בה כל שינוי . ..." [ההדגש הוספה].

והנה חרף דברים ברורים אלו טוענים המבקשים בבקשה שלפניי כי ההחלטה הסופית בבקשה לסילוק על הסף ניתנה ביום 30.4.2017, כאילו האמור באותה החלטה ממש וכן בהחלטה מיום 11.6.2017 לא נכתב מעולם (וכאמור מבלי שההחלטות מיום 28.3.2017 ומיום 11.6.2017 צורפו לבקשת הארכה).

יש לתמוה על התנהלותה זו של המבקשים. מכל מקום, ברור מן המתואר לעיל כי בניגוד לטענת המבקשים לא נתונה להם זכות ערעור על ההחלטה מיום 30.4.2017, אלא מדובר ב"החלטה אחרת" מובהקת עליה היו הם רשאים להשיג ברשות בתוך שלושים ימים ממועד המצאתה לידיהם. משכך ביום הגשת הבקשה (ואף במועד הפניה הנטענת למזכירות) חלף המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה (בהתחשב במועד ההמצאה הנטען).

3.

כן איני מוצאת להיעתר לבקשה החלופית למתן ארכה להגשת ערעור על ההחלטה מיום 28.3.2017.

טעותם המשתמעת של המבקשים ביחס לסיווג ההחלטות אינה "טעות סבירה". ההחלטה מיום 28.3.2017 ברורה ומפורטת, ועוד יוזכר כי המבקשים מיוצגים וכי בהחלטה מיום 30.4.2017 (אשר הומצאה למבקשים לטענתם ביום 3.5.2017) שב בית המשפט והבהיר את החלטתו בעניין. לפחות מנקודת זמן זו - בה טרם חלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 28.3.2017 - לא יכולים המבקשים להישמע בטענה כי לא הבינו שבקשת האישור נמחקה כלפי חלק מן המשיבים בהחלטה מיום 28.3.2017. למרות זאת פנו המבקשים לבית המשפט להגשת ההליך לראשונה ביום 6.6.2017 ואת הבקשה דנן הגישו רק ביום 18.6.2017. להשתהותם זו של המבקשים אין כל הסבר בבקשה. אדגיש בהקשר זה כי העובדה שהמבקשים בחרו לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי לאחר מתן ההחלטה מיום 28.3.217 (באותה "הודעה" שהגישו) במקום הגשת הליך ערעורי במועד, אינה יכולה להקנות להם יתרון דיוני בדמות מתן ארכה להגשת ערעור על ההחלטה (השוו: בש"א 5528/16 עידן חדש מ.ג פרויקטים בע"מ נ' תעוזה מ.י בע"מ (6.11.216); רע"א 8766/16 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ , פסקה 8 (5.1.2017)). בנסיבות אלו ובהיעדר הוכחה לקיומן של נסיבות המגבשות "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 1-4 והמשיבים 6 ו-9-11 בסך של 2,500 ש"ח לכל קבוצת משיבים (בסה"כ 5,000 ש"ח).