בש"א 5528/16 עידן חדש מ.ג פרויקטים בע"מ נ. תעוזה מ.י. בע"מ

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו בידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו: החלטה מיום 10.2.2016 בה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת למתן הוראות בהמשך להסדר (שקיבל תוקף של החלטה) אליו הגיעו הצדדים במסגרת הליך פירוק אותו יזמה המבקשת נגד המשיבה 1; והחלטה מיום 8.5.2016 בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.2.2016.

לטענת המבקשת טרם הגשת ההליך הערעורי עשתה נסיונות למצות נתיבים אחרים - הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.2.2016, וכן ניהלה משא ומתן עם המשיבה 1 לעניין יישום הסדר הפשרה. רק משאלו כשלו, כך נטען, הגישה את הבקשה דנן. עוד טוענת המבקשת כי הבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 10.2.2016, אותה הגישה סמוך לאחר מתן ההחלטה, היתה בבחינת "הליך תלוי ועומד" המצדיק מתן ארכה להגשת הליך ערעורי. המבקשת מוסיפה כי יידעה את המשיבה 1 על כוונתה להשיג על ההחלטות עת התנהל בין הצדדים משא-ומתן.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה.

לעניין ההחלטה מיום 10.2.2016 בחרה המבקשת להגיש, ביום 22.3.2016, בקשה לעיון חוזר, וזאת על יסוד טענה בדבר קיומן של נסיבות חדשות. המבקשת בחרה בנתיב זה ולא הגישה הליך ערעורי בתוך פרק הזמן הקבוע בדין. משלא צלחה דרכה בנתיב הבקשה לעיון חוזר מעוניינת היא להשיג על ההחלטה המקורית, ואת בקשתה למתן ארכה - היא הבקשה שבפניי - הגישה כחמישה חודשים לאחר מתן אותה ההחלטה. ואולם, וכפי שהובהר בפסיקה "אין כוחה של בקשה לעיון חוזר להעניק ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה נשוא הבקשה לעיון חוזר" (רע"א 1268/08

לוי נ' קצין תגמולים , פסקה 5 (2.9.2008). כן ראו: בש"א 1521/16 סופר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (15.5.2016)). הדברים נכונים בענייננו בפרט נוכח העובדה שלצד הבקשה לעיון חוזר לא הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, טרם שהמועד להגשתו של זה חלף.

כמו כן, במקרה דנן ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ניתנה ביום 8.5.2016 והבקשה הוגשה כחודשיים לאחר מכן. הטעם אותו העלתה המבקשת לשיהוי נוסף זה הוא משא-ומתן שהתנהל בין הצדדים. ואולם, המשא-ומתן הנטען אינו יכול בכל מקרה להצדיק מתן ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית (שהרי זה התנהל לאחר שהמועד להגשת הליך ערעורי כאמור חלף), וכן איני סבורה כי יש בו, כשלעצמו ובהעדר הסכמה מצד המשיבים, כדי להצדיק מתן ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (ויוזכר בעניין זה כי המבקשת לא הגישה בקשתה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר טרם שחלף המועד להגשת ההליך).

עוד אציין כי לטענת המבקשת לא התגבשה הסתמכות המשיבה 1 על סופיות ההחלטות שכן באת-כוחה יידעה אותה על כך שאינה משלימה עימן. המשיבה 1 מכחישה טענה זאת נמרצות וכן מדגישה כי מעולם לא נתבקשה הסכמתה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי. בהעדר תצהיר מטעם בא-כוח המבקשת או אסמכתא אחרת לנטען טענת המבקשת בעניין זה אכן לא הוכחה, ובהתייחס לטענה כי לא התגבשה הסתמכותה של המשיבה 1 על סופיות ההחלטה מיום 10.2.2016 אוסיף כי לגרסת המבקשת עצמה יידעה את המשיבה 1 על כך שאינה משלימה עם ההחלטה במסגרת המשא-ומתן שהתנהל בין הצדדים לאחר שניתנה ההחלטה מיום 8.5.2016. ואולם כאמור לעיל באותו שלב ממילא חלף המועד להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה מיום 10.2.2016, כך שגם בגרסתה שלה אין כדי להועיל לה בהקשר זה (ויודגש כי נוכח חלוף הזמן יכלה המשיבה להניח כי המבקשת זנחה את הנתיב של הגשת הליך ערעורי על החלטה זו, השוו: בש"א 4820/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 4 (3.9.2013)).

מטעמים אלו ומשהגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה אינה מגלה "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 2,500 ש"ח ובהוצאות המשיב 2 בסך של 1,500 ש"ח.