בש"א 4976/15 פלוני נ. פלוני

1.בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.5.2015, בו נדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים.

הבקשה הוגשה ביום 16.7.2015, ובירורה התעכב לאחר שהמשיבים 1-2 עמדו בתגובתם על כך שהמבקש נתון בהליכי פשיטת רגל, עובדה אשר בשלה היה על המבקש לפעול לקבלת אישור בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל להגשת ההליך. בהחלטה מיום 7.2.2016 ניתן אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל ומשהוגשו תגובות המשיבים בשל התיק למתן החלטה.

2.בבקשה (בה התבקשה בשעתו ארכה עד לסיום פגרת הקיץ של בתי המשפט) נטען כי זו הוגשה לכתחילה למען הזהירות שכן פסק הדין הומצא למבקש ביום 25.6.2015 (עת נטל אותו מבית המשפט המחוזי בירושלים), אולם קיימת אי בהירות לעניין מועד ההמצאה של ההחלטה לידי עורך הדין חן, אשר ייצג את המבקש במספר הליכים והיה רשום כמייצגו בהליך הערעור הגם שלא ייצג אותו בפועל. עוד צוין כי המבקש פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לסיוע בייצוג, ואישורה ניתן אך ביום 9.7.2015. מבירור שנערך עם עורך הדין חן הבהיר הוא כי אכן לא ייצג את המבקש בערעור הרלבנטי אלא בהליכים אחרים (בבית המשפט לענייני משפחה ובקשה למינוי אפוטרופוס לדין שהוגשה בגדר הערעור), וכי בכל מקרה המועד בו התקבל פסק הדין במשרדו אינו זכור לו.

נוכח הבהרתו זו של עורך הדין חן סבורני כי בנסיבות העניין אכן יש למנות את הימים שהיו נתונים למבקש להגשת ההליך למן המועד בו הומצא לידיו. על יסוד מועד ההמצאה הנטען - טענה אשר נתמכה בתצהיר - ובהעדר ראיה לסתור, הנחתי היא כי עת הוגשה בקשת הארכה טרם חלף המועד להגשת ההליך הערעורי, וכי המבקש אכן היה רשאי להגיש את ההליך לאחר תום הפגרה.

3.כאמור לאחר שהוגשה הבהרת עורך הדין חן הסתבר כי המבקש נתון בהליכי פשיטת רגל. בא-כוח המבקש העלה תחילה טענה כי נוכח מהות הסוגיות שעל הפרק כלל לא נדרש אישור המנהל המיוחד או בית המשפט של פשיטת הרגל להגשת ההליך, אך עמדתו זו לא התקבלה (החלטה מיום 20.11.2015) ולכן באותו שלב לא ניתן היה להתיר את הגשת ההליך. כפי שצוין, כעת חל שינוי במצב העובדתי שכן לאחרונה ניתן למבקש היתר מתאים להגשת ההליך הערעורי.

המשיב 5, כונס הנכסים הרשמי, עמד בתגובה שהגיש על כך שבית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל התנה את ההיתר לניהול ההליך בתנאים וכי המבקש קיים תנאים אלו, והוסיף כי אין הוא נוקט עמדה ביחס לבקשת הארכה (תוך שהעיר כי מטבע הדברים הוא מעודד כל הליך שיש בו להעשיר את קופת פשיטת הרגל). המשיב 4, המנהל המיוחד, הצטרף למשיב 5, והמשיב 3 בחר שלא להגיש תגובה מטעמו.

המשיבים 1 ו-2 מצידם מתנגדים לבקשת הארכה, והם הצביעו בין היתר על הימשכותם של ההליכים בין הצדדים וטוענים כי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם מצדיקים מתן ארכה.

4.לאחר ששקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה וליתן למבקש ארכה קצרה להגשת הליך ערעורי.

אין לכחד כי מבחינת המשיבים 1 ו-2 התוצאה לפיה יותר למבקש להגיש הליך ערעורי בחלוף תקופה ניכרת למן מועד פסק הדין, אינה קלה. ואולם, ומבלי שנתון זה נעלם מעיני, הרי ששני שיקולים מרכזיים מטים לטעמי את הכף אל עבר התוצאה כי יש ליתן למבקש ארכה: ההנחה שהבקשה הוגשה טרם שהמועד להגשת ההליך הערעורי חלף, כך שבמועד הגשתה טרם התגבש אינטרס המשיבים 1 ו-2 בדבר סופיות פסק הדין; והעובדה שהעיכוב המשמעותי בהגשת ההליך נגרם כיוון שהיה על המבקש לפנות לבית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל בבקשה לאישור להגשת ההליך (וכל אותה תקופה היתה בקשה זו תלויה ועומדת, כך שגם במהלכה לא התגבש אינטרס המשיבים 1 ו-2 בדבר סופיות פסק הדין). לצד שני נתונים אלו יש ליתן משקל גם לכך שנראה שהמבקש פנה ללשכה לסיוע משפטי סמוך לאחר המצאת פסק הדין לידיו (המועד המדויק לא צוין, אך כבר ביום 9.7.2015 ניתן אישור מתאים) ובא-כוחו של המבקש הגיש את הבקשה דנן, למען הזהירות, סמוך לאחר המינוי. עוד יש ליתן משקל לכך שפסק הדין עליו מעוניין המבקש להשיג ניתן ברוב דעות, ונתון זה מחזק אף הוא את המסקנה כי ראוי שלא לחסום את דרכו של המבקש לבית משפט זה (מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי ההליך).

בנסיבות העניין ונוכח הזמן הממושך אשר חלף ניתנת למבקש ארכה מתונה להגשת ההליך הערעורי, וזאת עד ליום 19.4.2016.

המבקש יציין את מתן הארכה בפתח ההליך שיגיש ויצרף החלטתי כנספח.

אין צו להוצאות.