בש"א 512/12 פלוני נ' פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר), אשר לפיו נדחה ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לנוער בחיפה (כב' השופטת ע' בן-לוי). בפסק-הדין אושרה הכרזת בתה של המבקשת - קטינה כבת 13 (להלן: הקטינה ) - כ"קטינה נזקקת", ונקבע כי הקטינה תועבר ממרכז חירום למסגרת של פנימייה. כן נדחתה בקשה מטעם המבקשת לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד להגשת הליך ערעורי.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 3.12.2011 בהעדר הצדדים. מבדיקה במערכת נט-המשפט עולה כי פסק-הדין הומצא לבאת-כוחה לשעבר של המבקשת ביום 7.12.2011. מכאן שמועד 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיים ביום 8.1.2012 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 17.1.2012 , קרי- באיחור של 9 ימים.

מנימוקי הבקשה להארכת מועד עולה כי ביום 2.1.2012 - 6 ימים לפני חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי - הודיעה באת-כוחה לשעבר של המבקשת על הפסקת ייצוגה, לאחר שפנתה ללשכת עורכי-הדין בבקשה לקבל אישור לכך. לפי הנטען, המבקשת פנתה ביום 12.1.2012 לבא-כוחה הנוכחי על-מנת שייצגה, ובו ביום פנה הלה למשיבים לקבלת הסכמתם לאורכה המבוקשת. בסופו של דבר, בקשת האורכה שבכותרת הוגשה ביום 17.1.2012, והתבקשה תגובת המשיבים לגביה.

המדינה הותירה את בקשת האורכה לשיקול-דעת בית-המשפט, אך ביקשה שהתיק יידון בדחיפות. האפוטרופוס לדין של הקטינה התנגד לבקשת האורכה, בטענה כי לא הוכח "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך. האפוטרופוס לדין הוסיף וטען כי התמשכות ההליכים פוגעת בתהליכי קליטתה של הקטינה בפנימייה אליה הועברה וכי הדבר מנוגד לטובתה. המשיב 2 – האב – לא מסר תגובתו בכתב, אף שמבקשת האורכה עולה כי הוא מתנגד לבקשה. (יצוין כי ככל הנראה המזכירות ראתה להמתין לקבלת תגובתו בכתב של האב, ולפיכך התעכבה הבאת התיק לפניי. התיק הוחזר לטיפולי רק ביום 20.2.2012 בעקבות הגשת הבקשה למתן החלטה).

בנסיבות העניין, אני רואה להיעתר לבקשה להארכת מועד. אמת, לא הובהר מדוע המבקשת עצמה לא פנתה בבקשה להארכת מועד מוקדם יותר, במקביל לניסיונותיה להסדיר את ייצוגה המשפטי. עם זאת, בחינת נסיבות העניין מלמדת כי עם מתן ההודעה על הפסקת הייצוג על-ידי באת-כוחה הקודמת של המבקשת - הודעה שנמסרה בסמוך לפני תום המועד החוקי להגשת ההליך הערעורי - פעלה המבקשת בשקידה ראויה על-מנת להסדיר את ייצוגה. מיד עם הסדרת הייצוג, פנה בא-כוחה החדש של המבקשת למשיבים, וביקש עמדתם לבקשת האורכה להגשת ההליך הערעורי. בהתחשב בכל אלה, דומה כי האיחור בהגשת ההליך אינו נובע מזלזול בסדרי-הדין. נראה כי הצורך בהסדרת הייצוג בנסיבות שנוצרו עם מתן ההודעה מטעם באת-הכוח הקודמת על הפסקת הייצוג זמן קצר לפני תום המועד החוקי, מצדיק מתן משקל לרצונה של המבקשת לשטוח טענותיה לפני בית-משפט זה תוך ייצוג משפטי הולם. כך במיוחד, בשים לב למהות העניין העומד על הפרק, התומך מטעמים אנושיים להפעיל את אמות-המידה הנוגעות להארכת מועד בדרך המגלה רגישות לסוגיה הנדונה (ראו והשוו: בש"א 5681/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.7.2009)).

יודגש כי לא נעלמה מעיניי עמדת האפוטרופוס לדין כי התמשכות ההליכים עלולה לפגוע בתהליכי ההסתגלות של הקטינה למסגרת בה היא מצויה. אינני מקלה ראש בטיעון זה. יחד עם זאת, בשים לב לכך שמשכו של האיחור בהגשת ההליך לא היה ניכר מלכתחילה (מספר ימים); בהתחשב בכך שהמבקשת פעלה בשקידה ראויה כדי להסדיר את ייצוגה; ונוכח מהות הסוגיה האנושית שעל הפרק (ולכך משקל מהותי בעיניי); אינני רואה לחסום את דרכה של המבקשת להגיש הליך ערעורי לבית-משפט זה על-מנת למצות את טענותיה, וזאת בלא שיהיה בכך משום הבעת כל עמדה בדבר סיכויי ההליך לגופו.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת. נוכח עמדת האפוטרופוס לדין בדבר מצב הקטינה, ולבקשת המדינה כי התיק יידון בדחיפות, אני רואה לקבוע כי המבקשת תגיש את בקשת רשות הערעור בתוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקשת תציין את דבר האורכה בפתח בקשת רשות הערעור, ותצרף עותק מהחלטתי זו אליה.

החלטה זו תומצא לבא-כוח המבקשת, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.