בש"א 5131/16 נחום מרדכי נ. שמעון מועלם

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בעפולה מיום 15.6.2016, בגדרה נדחתה בקשת פסלות מטעם המערער (להלן: ההחלטה ). הבקשה הוגשה ביום 27.6.2016, יום אחד לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור, וצורף לה כתב הערעור גופו. בהחלטתי מיום 28.6.2016 ציינתי כי הבקשה הוגשה באופן לקוני, ואפשרתי למבקש להגיש בקשה מתוקנת. בקשה כאמור הוגשה ביום 29.6.2016. בהמשך הוגשה תגובת המשיב, ממנה עולה כי הוא מתנגד לארכה המבוקשת.

בחנתי את כתבי בי הדין השונים על רקע אמות המידה החלות ביחס לבקשות להארכת מועד (למשל, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה

(10.12.2013)) , ודומני כי קיימים בענייננו שיקולים נוגדים.

מחד, עסקינן באיחור קצר של יום אחד בלבד, ולא הועלתה טענת הסתמכות מצד המשיב. זאת ועוד, בבקשה המתוקנת, אשר נתמכה בתצהיר, נטען כי האיחור נגרם בשל נסיבות שאינן תלויות במבקש או בבא כוחו, אלא נעוצות בחברת השליחויות אשר אמורה הייתה לאסוף את כתב הערעור ביום 26.6.2016 - היום האחרון להגשת ההליך - ממשרד בא כוח המבקש בכרמיאל.

מאידך, חרף ההזדמנות אשר ניתנה למבקש והדברים הברורים אשר צוינו בהחלטתי מיום 28.6.2016, גם הבקשה המתוקנת אינה כוללת פירוט מספק באשר לנסיבות אשר הביאו לאיחור ובאשר למאמצים אשר נעשו להגשת הערעור במועד. כך למשל, לא הובהר מתי בדיוק נודע לבא כוח המבקש כי חברת השליחויות לא תוכל לאסוף את כתב הערעור ולהגישו ביום 26.6.2016; והאם ניסה לדאוג להגשת הערעור במועד באמצעות חברת שליחויות חלופית או בדרך אחרת. לכך מצטרפת העובדה שעל פני הדברים קשה לומר כי סיכוייו הלכאוריים של הערעור גבוהים, וכן אזכיר את הגישה המצמצמת יחסית הנוהגת ביחס לבקשות להארכת מועד להגשת ערעורי פסלות (למשל, בש"א 4616/13 פלוני נ' פלונית , פיסקה 2 (21.7.2013)).

משאיזנתי בין השיקולים השונים הגעתי לכלל מסקנה כי הפתרון הראוי והמידתי במקרה זה נעוץ בקבלת בקשת הארכה, אך זאת תוך חיוב המבקש בהוצאות בסכום של 2,500 ₪ בגין ההליך שלפניי. המזכירות תפתח איפוא תיק מתאים ותתייק בו את כתב הערעור ואת החלטתי זו.