בש"א 5215/01 אליקים הררי, עו"ד נ. יהודית לחמן

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.

1.ברקע הבקשה מצויה התדיינות שהחלה בהמרצת פתיחה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשנת 1996 (ה.פ. 1348/96). המבקשת בהליך האמור, יהודית לחמן ( להלן - לחמן ), תבעה את המשיבים באותו הליך, עו"ד אליקים הררי (משיב 1, להלן - עו"ד הררי ) וחברה בשם SUNRAY ASSOCIATED S.A. , היא המשיבה 2 באותו הליך (להלן - SUNRAY ).

בהמרצת הפתיחה נתבקשו שלושה סעדים: (א) מתן חשבונות, כפי שמחוייב נאמן, הוא - על פי המרצת הפתיחה - עו"ד הררי, ביחס לחשבונות בהם הוחזקו כספים של משפחת המבקשת, וביחס לכל התנועות בכספי הנאמנות. (ב) צו הצהרתי הקובע כי כל הכספים המוחזקים על ידי

SUNRAY

הם כספי הנאמנות הנזכרים. (ג) צו הקובע כי כל טובות ההנאה שהופקו בקשר עם כספי הנאמנות, שייכים לנכסי הנאמנות.

2.בתיק ארעו מהלכים דיוניים אחדים החשובים לענייננו, אותם אפרט להלן.

(א) במסגרת ההתדיינות, הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות לערער על החלטה של כב' השופטת ש' סירוטה אשר חייבה את הנאמן למסור פרטים ומידע שונים. במסגרת ההחלטה לקבל את בקשת הרשות לערער, ציין המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, כי התובענה אינה כוללת סעד כספי וגם לא סעד חיוב הנובע מן החשבונות. ההחלטה ניתנה ביום 27.8.98.

(ב) בעקבות החלטה זו, פנתה לחמן לבית משפט קמא בבקשה להעביר את התובענה לפסים רגילים, וזאת על רקע עמדתה, כי בסוף ההליך צריכה גם צריכה להיות הכרעה כספית, וכי אמור להערך חישוב כספי ביחס לסכום שיחוייב עורך דין הררי לשלם על פי התביעה. בית המשפט (כב' השופטת ש' סירוטה), נעתר לבקשה בהחלטה מיום 20.12.98, בה צויין כי בכל מקרה, "די היה במתן ההצהרה המבוקשת, במידה ויתברר כי אכן מגיעים כספים, כדי לסיים את ההתדיינות", וכי יש להניח כי במקרה כזה היה עו"ד הררי מעביר את הכספים, בלא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. בית המשפט איפשר, בעקבות החלטתו, ללחמן בבית משפט קמא להגיש כתב תביעה.

(ג) ברם, כתב תביעה לא הוגש לבית משפט קמא. בא כוחה של לחמן אף הצהיר על כך בדיון ביום 20.2.2001 בבית משפט קמא, (ראו פרוטוקול הדיון, עמוד 20, שורה 4).

(ד) בהמשך לכך, ובמסגרת ההתדיינות בתיק, התקיים דיון בבקשת לחמן, כי יינתן פסק דין לעניין גילוי החשבונות, אשר מאפשר להגיע לשלב השני של המשפט (ראו פרוטוקול ישיבת 20.2.2001 של בית משפט קמא, עמוד 1, 2, 14).

(ה) בתום הדיון ביום 20.2.01 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט סטרשנוב, בה החליט כי בשלב ראשון יתן החלטה לעניין החשבונות, תוך שהוא מציין כי עמדת המבקשת בבית משפט קמא היא שנדרש שהדבר יבוא לידי ביטוי בפסק דין של בית המשפט. בית המשפט החליט לדחות את המשך הדיון למתן "פסק דין חלקי" ביום 30.5.2001.

(ו) ביום 30.5.2001 אמנם ניתן "פסק דין חלקי", בו נתן בית המשפט את הסעד הראשון המבוקש בהמרצת הפתיחה, וציווה כי שני הנתבעים ימציאו את החשבונות המבוקשים למבקשת. בית המשפט קבע, כי אחרי כן, המבקשת תהיה רשאית לפנות לבית המשפט בכל בקשה המתייחסת לסעד השני המבוקש בתובענה.

4.(א) בעקבות דברים אלה, הוגשה ביום 1.7.2001 בקשה לבית המשפט, ובה עתרו עו"ד הררי ו - SUNRAY

להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין החלקי. בבקשה נטען, כי פסק הדין החלקי שגוי, מטעמים שונים. המשיבים מציינים כי בעת הגשת בקשתם טרם חלף המועד להגשת ערעור על פסק הדין האמור. לדעת המבקשים, טוב הסיכוי כי לא יהיה צורך בערעור כזה, על רקע הערכתם כי בית המשפט המחוזי לא ייעתר לבקשה למתן סעד הצהרתי שעניינו הכספים שבידי SUNRAY . במצב זה הם עותרים כי יוארך להם המועד לצורך הגשת הערעור על ההחלטה מיום 30.5.01, עד לאחר ההכרעה של בית המשפט המחוזי בסעד ההצהרתי האמור. עו"ד הררי ו - SUNRAY

טוענים, כי קיים חשש, שפסק הדין החלקי ישפיע על תוצאות ההתדיינות אשר נותרה תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי, ועל כן קיים הצורך בשמירת האפשרות לערער על פסק הדין החלקי. הם מציינים, כי העתרות לבקשתם עשויה לחסוך התדיינות, אשר אין בה צורך. לפיכך, עו"ד הררי ו - SUNRAY עותרים לכך שיוארך להם המועד להגשת הערעור, עד לסיום הדיון בתובענה בפני בית משפט קמא.

(ב) בא כוחה של לחמן מתנגד לבקשה. אין הוא חולק לעיצומן על הטענות בדבר הצורך של המערערות לשמור לעצמן זכות לערער על "פסק הדין החלקי" עד לתום ההליך. עם זאת, לטענתו, פסק הדין החלקי של בית משפט קמא אינו אלא החלטה אחרת, שכן זהו המיון הנכון של החלטה בדבר מתן חשבונות. משכך, הוגשה הבקשה שבפניי באיחור, שכן חלף לו המועד להגשת בקשת רשות לערער על "פסק הדין החלקי" של בית המשפט המחוזי. על כן, רואה בא כוחה של לחמן בבקשה משום הליך מיותר לגמרי, אשר כל מטרתו היא להגדיל את נטל ההוצאות הרובץ על לחמן בבית משפט קמא. בא כוחה של לחמן דרש, גם על רקע זה, כי הבקשה תידחה, וכי עו"ד הררי ו - SUNRAY יחוייבו בהוצאות הבקשה.

(ג) נוכח טיעון זה, אפשרתי לעו"ד הררי ו - SUNRAY להגיב לטענות לחמן.

בתמצית, עו"ד הררי מציין כי בשלב השני של המשפט לא נתבע כל סעד ממנו, ולכן מנקודת מבטו ההתדיינות מסתיימת בשלב הראשון, ומדובר בפסק דין כל דבר. הצד הנכון בשלב השני של המשפט היא SUNRAY בלבד.

אשר ל - SUNRAY , זו מזכירה את דברי המשנה לנשיא על כך שאין בהמרצת הפתיחה בקשה לסעד כספי, ועל כן לדעתה עומדת הבקשה למתן חשבונות על אדנים נפרדים, ובפנינו פסק דין חלקי. בשולי עמדתה, מציינת SUNRAY כי אין צורך בהכרעה בשאלה האם מדובר בפסק דין חלקי או בהחלטה אחרת, שכן אם מדובר בהחלטה אחרת אין צורך בהארכת מועד, וניתן לערער עליה עם הערעור על פסק הדין הסופי בסוף הדרך (ראו תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

5.נקודת המוצא לדיון נמצאת בהבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת, אשר מקורה בחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984. בידוע, פסק דין ניתן לערעור בזכות, ומועד הערעור הוא בתוך 45 ימים. החלטה אחרת ניתנת לערעור ברשות, ומועד הגשתה של בקשת הרשות לערער הוא 30 ימים מיום מתן ההחלטה. להבחנה זו חשיבות במקרה שבפניי, נוכח העובדה שבקשת הארכה הוגשה אחרי חלוף המועד האחרון להגשת בקשת רשות לערער. המבחן הממיין בין שני סוגי ההחלטות הוא "האם נסתיים הדיון בענין התלוי ועומד בפני בית המשפט? החלטה המסיימת את הדיון ו'סוגרת את התיק' היא פסק דין, שעליו יוכל בעל דין שקופח לערער, וכל החלטה שאינה מסיימת את הדיון 'מבחינה פורמלית' היא ''החלטה אחרת שעליה אין מערערים אלא ברשות .. או בלא רשות, ביחד עם פסק הדין שניתן במשפט" (דברי השופט זוסמן בע"א 226/61 דורון נ' צחובל פ"ד טז 1911, בעמוד 1920).

לענין זה נפסק, באותה פרשה, כי על פי המבחן האמור, החלטה בדבר מתן חשבונות, בשלב הראשון של הליך, הצופה שלב שני בו תיקבע חבות כספית על פי החשבונות האמורים, היא החלטה אחרת, שכן אינה פסק דין המסיים את הדיון.

(ב) ההבחנה בין פסק דין לבין החלטה אחרת עוררה קושי לא פעם. על רקע זה נקבעה בפסיקה הבחנה נוספת, והיא בין החלטה המהווה סוף פסוק לעניין סעד או צד להתדיינות, לבין החלטה הקובעת מנגנון או תשתית לצורך הכרעה בסעד שנתבקש. נקבע כי המבחן הקובע לעניין זה הוא האם בהחלטה שעומדת לדיון נתן בית המשפט לאחד הצדדים את הסעד הסופי שהלה ביקש. תשובה חיובית לשאלה זו פירושה הוא שניתן פסק דין לגבי אותו צד ולגבי אותו סעד. תשובה שלילית לפרושה זו מצביעה על כך, שמדובר בהכרעה בפלוגתא בין הצדדים, המהווה בסיס להמשך ההתדיינות ביניהם או קובעת מנגנון להכרעה בסכסוך ביניהם, וככזו ב"החלטה אחרת". במסגרת זו, נבחנת השאלה, האם הסעד בו מדובר הוא סעד עצמאי העומד על רגליו שלו - שאז בפנינו פסק דין, לעניין אותו סעד, או שמא מדובר בסעד אשר מהווה שלב בקביעת הסעד הסופי שבית המשפט התבקש לפסוק, שאז מדובר בהחלטה אחרת (פסק דינה של השופטת ד' דורנר בע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט פ"ד נא(4) 354, 363; ראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין (ירושלים, 1995) בעמוד 773).

6.כיצד באים הדברים לידי ביטוי במקרה שבפניי?

(א) הקושי בהתדיינות זו נובע משני מקורות שונים. האחד הוא הכותרת שניתנה להחלטת בית משפט קמא. בית משפט קמא הכתיר את החלטתו "פסק דין חלקי". ברם, בעובדה זו לבדה אין כדי לחרוץ את גורל המחלוקת שבין הצדדים. פעמים רבות, לא הכותרת קובעת את מהותם של נורמה או של מסמך משפטי, אלא תוכנם המהותי של הנורמה, או המסמך המשפטי הם הקובעים. הדברים נכונים גם בהקשר העומד לדיון כאן. לא פעם, בית משפט הכתיר כ"פסק דין חלקי" החלטה שלאמיתו של דבר היתה החלטה אחרת. במצבים אלה הוכרע הסכסוך בסופו של דבר על פי מהותה האמיתית של ההחלטה, ולא על פי הכותרת שניתנה לה בשלב הראשון של ההתדיינות (ראו, לדוגמא, ע"א 897/79 בנק לאומי בע"מ נ' רם עבודות עפר בע"מ

פ"ד לה(1) 352, 356; ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ

פ"ד נד (2) 145). השאלה היא, על כן, מה מהותה האמיתית של החלטת בית המשפט במקרה זה.

(ב) הקושי השני במקרה שבפנינו נובע מניסוחה של התובענה התלויה ועומדת בפני בית משפט קמא, וממהלכים דיוניים שבתיק. כפי שצויין על ידי השופטת דורנר בעניין מנדלבליט הנ"ל, ההחלטה האם מדובר בהחלטה אחרת או בפסק דין תלויה במידה רבה בהשוואה בין כתב התביעה, מצד אחד, לבין פסק הדין, מצד שני. רק השוואה כזו יכולה ללמד האם ההכרעה בה מדובר היא הכרעה בעלת אופי סופי של פסק דין, או שמא מדובר בשלב לקראת ההכרעה בהתדיינות, אשר אופיה של ההכרעה בו הוא של החלטה אחרת (ראו בפיסקה 18 לפסק הדין האמור בפרשת מנדלבליט ). לכן, יש צורך לבחון את "פסק הדין החלקי" בתובענה בתיק שבפני, על מנת להכריע בפלוגתא שנפלה בין הצדדים. לכך אפנה עתה.

7.(א) על פי ניסוחה, אין התובענה כוללת סעד כספי. הדברים צויינו מפורשות בהחלטת המשנה לנשיא, הנזכרת לעיל. זאת ועוד, יש הפרדה, בחלק הסעדים של התובענה, בין הסעד הראשון של מתן חשבונות, המבוקש לכאורה ביחס לעו"ד הררי, לבין הסעד השני, של ההצהרה, אשר מבוקש, על פניו, נגד SUNRAY , ובו עותרת המבקשת להצהרה כי הכספים שבידי SUNRAY הם כספים של נאמנות לטובתה.

עם זאת, הדברים אינם כה פשוטים. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו מיום 30.5.01 נשוא הבקשה שבפניי כי שני הסעדים מבוקשים הן נגד הררי והן נגד SUNRAY

(ראו עמוד 1, שורה 5 לפסק הדין החלקי), ואף נטה שלא להבחין בין שני בעלי דין אלה (ראו במיוחד הערתו בעמוד 3 להחלטה, שורות 16 עד 19). באופן נגזר, גם הסעד שניתן בהחלטה האמורה התייחס לשני משיבים אלה, אף שלכאורה נתבקש ביחס לעו"ד הררי בלבד.

(ב) לכך מצטרפת העובדה, שלחמן ביקשה בעקבות קביעת בית המשפט העליון ברע"א 3293/98 הנ"ל להעביר את התובענה לפסים רגילים, אך לא הגישה כתב תביעה ובו תביעה לסעד כספי כלשהו בעקבות השלב הראשון של ההתדיינות. יוצא, כי חרף ההזדמנות שניתנה ללחמן, לא השתנה מצב הדברים לעניין זה לעומת המצב שהיה בעת כתיבת החלטתו של המשנה לנשיא.

(ג) בנסיבות אלה, התמונה אינה ברורה לגמרי, הן לעניין הסעדים המבוקשים בתובענה, והן לענין בעלי הדין אשר מהם התבקש כל אחד מאותם סעדים. עם זאת, נראה לי כי הסעד של מתן החשבונות היה בנסיבות העניין, בבחינת הנחת נדבך יסוד להמשך ההליכים, הצופים פני בירור חובות כספיים שחבים הררי ו - SUNRAY ללחמן. אין הסעד של מתן החשבונות עומד בבידודו, ואין בהיעתרות ללחמן ובמתן הסעד כדי לסיים חטיבה עצמאית של ההתדיינות, העומדת על רגליה שלה. הגם שהדברים לא הועמדו כך בבהירות מספקת בכתבי הטענות מטעמה של לחמן, עולה גם מהחלטת בית משפט קמא כי כך הוא רואה את הדברים, ודומה כי לכך עשויה להיות מכוונת גם הערתו בסעיף 7 סמוך לסוף "פסק הדין החלקי".

במצב דברים זה, ונוכח הדברים האמורים בהחלטת בית המשפט על הזיקה בין עו"ד הררי לבין SUNRAY , אינני סבור כי ניתן לקבוע בשלב הנוכחי כי עו"ד הררי יצא מן התמונה בעקבות החלטת בית משפט קמא, וכי על כן המדובר, בכל הנוגע אליו, בפסק דין לכל דבר ועניין. נראה לי כי מבחינת מהותה, ההתדיינות, הן לעניין לחמן, והן לענין SUNRAY , נמשכת, וזאת על יסוד מתן החשבונות עליו הורה בית משפט קמא.

משכך, נראה לי, כי ביחס לשני המבקשים בהליך שבפניי המדובר בהחלטה אחרת. בהתאם לכך, דין הבקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור על "פסק הדין החלקי" להידחות, מחמת אי נחיצותה. מטבע הדברים, יוכלו עו"ד הררי ו - SUNRAY לערער על החלטת בית משפט קמא מיום 30.5.01 אם ירצו בכך ואם יהיה צורך בכך, במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי.

8.אשר להוצאות ההתדיינות. אינני מתכוון לפסוק הוצאות בהליך שבפניי. ברקע הבקשה עומדת הכותרת שניתנה להחלטת בית משפט קמא, "פסק דין חלקי". קשה לבוא בטרוניה אל המבקשים שבפניי על עניין זה, ועל כך שבקשתם הושתתה על ההנחה כי מדובר בפסק דין. זאת ועוד, נראה לי כי דווקא לבא כוחה של לחמן תרומה ממשית לכותרת זו, באשר הוא היה זה שבדיון בסוגיית מתן החשבונות עמד על הצורך במתן "פסק דין" בנושא זה, וחזר על ביטוי זה פעמים אחדות במהלך טיעונו (עמוד 1, שורה 18; עמוד 2, שורה 10; עמוד 14, שורות 10 עד 11). אין פלא, על כן, כי כך הבין זאת גם בית משפט קמא (וראו במיוחד את החלטתו מאותו יום, עמוד 21, שורות 8 עד 10). למבקשת תרומה גם למצב אי הבהירות שנוצר ביחס לסעדים הנתבעים בהליך, ולזהות הנתבעים אליהם מתייחסת העתירה לכל אחד מהסעדים. גם מצב זה תרם ליצירת תרומה להתדיינות שבפניי. במצב זה, אינני מקבל את טענתו של בא כוחה של לחמן כי הבקשה שבפניי אינה אלא הליך סרק שכל מטרתו היתה להתיש את הגב' לחמן ולהכביר עליה הוצאות. נראה לי על רקע מכלול עובדות אלה, כי יש לדחות את הביקורת שמטיח בא כוחה של לחמן עו"ד הררי ו - SUNRAY .

סופם של דברים. הבקשה נדחית, בנתון לאמור בסיפא לפיסקה האחרונה של פיסקה 7 להחלטתי. כאמור, איני עושה צו להוצאות.