פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
5305/15
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקשים:
1. 1492 אילת בע"מ
2. שלמה עמר
3. עובדיה קימה
נ ג ד
המשיב:
טד'יס פאב בע"מ
בקשה להעברת מקום דיון
בשם המבקשים:
עו"ד לי קפלן
החלטה
1.
לפניי בקשה להעברת הדיון בתא"ק 37150-05-15 מבית משפט השלום בתל אביב לבית משפט השלום באילת (להלן – הבקשה ו -התובענה , בהתאמה). הבקשה הוגשה על ידי הנתבעים בתובענה, לפי סעיף 78 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] , התשמ"ד-1984, לאחר שאלה הגישו בקשת רשות להתגונן ונקבע מועד לדיון ביום 9.11.2015 לפני כבוד השופט מ' תמיר .
2.
לצורך ניהול עסקה שכרה המבקשת 1 מאת המשיבה נכס מקרקעין באילת, בהתאם להסכם שכירות שנחתם ביניהן ברמת השרון ביום 29.11.2004 והוארך מעת לעת (להלן: ההסכם ). סעיף 21 להסכם (להלן: תניית השיפוט בהסכם ) קובע כדלקמן:
" הצדדים קובעים בזה את הערים תל-אביב ו/או הרצליה למקום השיפוט בכל תביעה הנובעת במישרין ו/או בעקיפין מהסכם זה ".
לתובענה קדמה תביעה לפינוי הנכס שהגישה המשיבה נגד המבקשים (תא"ח 37612-01-15; להלן: התביעה לפינוי הנכס ). בפסק הדין בתביעה לפינוי הנכס מיום 4.5.2015 נקבע כי המבקשים לא פינו את הנכס עד לאותו מועד, וזאת על אף שהיה עליהם לפנותו עם הגיע ההסכם לסיומו ביום 14.12.2014; וכן כי לא שילמו שכר דירה במשך תקופה של מספר חודשים. לפיכך נקבע כי על המבקשים לפנות את הנכס עד ליום 1.6.2015, וכי "למען הסר ספק, שמורות לצדדים כל טענותיהם זה כנגד זה ובוודאי טענות לחיובים כספיים הדדיים".
התביעה לפינוי הנכס הוגשה ונוהלה בבית משפט השלום בתל אביב. בכתב ההגנה שהגישו המבקשים באותה תביעה, וכך גם בתצהירים שהגישו המבקשים 2 ו-3 בתמיכה לכתב ההגנה, אישרו המבקשים את סמכות בית המשפט בתל אביב לדון בתביעה, בהתאם לתניית השיפוט בהסכם.
1.
בבקשה דנן מציגים המבקשים עמדה חדשה בנוגע לתניית השיפוט בהסכם. לשיטתם החדשה של המבקשים, שהחליפו ייצוג מאז ניתן פסק הדין בתביעה לפינוי הנכס, תניית השיפוט בהסכם אמנם מקנה סמכות שיפוט לבית משפט בתל אביב, אך סמכות זו אינה ייחודית כי אם מקבילה, באשר אינה שוללת במפורש את סמכותם של בתי משפט אחרים.
משכך הדבר, טוענים המבקשים, מקום השיפוט המתאים ביותר לבירור התובענה על פי מבחן מירב הזיקות הוא בית משפט באילת. זאת, בין השאר, מכיוון שהנכס מצוי באילת, שם גם מקום עסקה של המבקשת 1 ומקום מגוריהם של המבקשים 2 ו-3 ושל עדי המבקשים (וייתכן שאף של עדי המשיבה). לפיכך ובהתחשב במרחק הרב בין אילת לתל אביב, נטען כי ניהול התובענה בתל אביב עלול להכביד על הצדדים ולגרום להם הוצאות עודפות וביטול זמן משמעותי.
2.
המבקשים צירפו לבקשתם את תגובת המשיבה, המתנגדת בתוקף לבקשה, וכן תשובה לתגובת המשיבה. מעיון בנט המשפט עולה כי הבקשה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בתל אביב והתבררה בפני כבוד הרשם הבכיר א' כהן – ומכאן התגובה והתשובה במתכונת כפי שהוגשו. ביום 21.7.2015 דחה הרשם את בקשת המבקשים, תוך שהבהיר כי ככל שכוונת המבקשים הייתה להעברת הדיון על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, דין בקשתם להידחות על הסף בשל היעדר סמכות לרשם לדון בעניין זה; וככל שטענותיהם מופנות להיעדר סמכות מקומית לבית המשפט בתל אביב לדון בתובענה, הרי שבקשתם נוסחה שלא כהלכה ומעלה טיעונים לא רלוונטיים, שמהם אף עולה שהמבקשים עצמם מודים שלבית המשפט בתל אביב קיימת סמכות מקומית מקבילה. בעניין זה הוסיף כבוד הרשם כי "תניית השיפוט בסעיף 21 להסכם בין הצדדים אינה נוקטת בלשון מפורשת ובלתי מסויגת אשר מעניקה סמכות בלעדית לבתי המשפט המוסמכים תל אביב ו/או הרצליה, תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים. לאור האמור, תניית השיפוט בהסכם אינה תניית שיפוט ייחודית אלא תניית שיפוט מקבילה, ולכן משמעות הדבר היא, ש לתובעת נתונה הבחירה להגיש את התובענה במקום המוסכם או באחד מבתי המשפט המוסמכים על פי תקנות 3 ו-4" (ההדגשה במקור –
ע'ב' ). משנדחתה בקשתם, כמו גם בקשה לעיון חוזר בהחלטה (שבה הסבירו כי כוונתם הייתה שבית המשפט בתל אביב יעביר את הבקשה להכרעת הגורם השיפוטי המוסמך לדון בה, היינו לנשיאת בית המשפט העליון), פנו המבקשים לבית משפט זה בבקשה דנן.
3.
דין הבקשה להידחות. כאמור בהחלטת הרשם הבכיר, אף לשיטת המבקשים מסורה לבית המשפט בתל אביב סמכות לדון בתובענה מכוח תניית השיפוט בהסכם, למצער כסמכות מקבילה – ולמשיבה מסורה הבחירה אם להגיש את תביעתה במקום השיפוט המוסכם או במקום שיפוט מוסמך אחר. אשר להכבדה הנובעת מהמרחק שבין אילת לתל אביב, הרי שהדבר היה ידוע למבקשים טרם שחתמו על ההסכם, והמבקשים לא הצביעו על שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק חריגה מההסכמה שבאה לידי ביטוי בתניית השיפוט בהסכם. עוד יוער כי בניגוד לפרשנות הרשם, לשון תניית השיפוט בהסכם מהווה תניית שיפוט ייחודית, באשר היא קובעת את תל אביב ו/או הרצליה כ"מקום ה שיפוט בכל תביעה הנוגעת במישרין ו/או בעקיפין" מההסכם. השימוש ב-ה"א הידיעה – הוא שהופך את תניית השיפוט לייחודית. ודוק: אמנם אין בתניית שיפוט, ואף לא בתניית שיפוט ייחודית, כדי להגביל את סמכותו של בית משפט זה להעביר את מקום הדיון, אך במסגרת בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים יש ליתן לתניית השיפוט הייחודית משקל הולם (בש"א 5562/09 זידאן נ' מירס תקשורת בע"מ , פסקה 3 (6.9.2009)); ולא מצאתי די בטענות המבקשים כדי להצדיק סטייה מתניית השיפוט בהסכם.
במצב דברים זה, התוצאה היא כאמור שהבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח באב
התשע"ה (3.8.2015).
ש ו פ ט ת