בש"א 5322/17 שמעון מטילסקי נ. עו"ד יצחקי נחום

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.5.2017 (ע"א 39305-11-16), בגדרו נדחה ערעור מטעם המבקש על פסק דין של בית משפט השלום בחדרה הדוחה תובענה אותה הגיש מחמת התיישנותה. המשיב מתנגד לבקשה.

2.

במסגרת בקשת הארכה המקורית נטען כי מזכירת בא כוחו של המבקש, עו"ד דן-גור, "הפיקה" (הדפיסה) את פסק הדין באמצעות מערכת "נט המשפט", ואולם עותק פסק הדין האמור אבד. בסמוך לפני הגשת בקשת הארכה נעשה ניסיון להפיק את פסק הדין בשנית. או אז התברר כי בשל תקלה טכנית פסק הדין אינו מצוי במערכת "נט המשפט" ולא ניתן לצפות בו. ביום 27.6.2017 הגיש עו"ד דן-גור בקשה למזכירות בית המשפט המחוזי לתיקון התקלה האמורה. על פי הנטען, באותו היום שלח עו"ד דן-גור את בקשת הארכה שבכותרת לבא כוח המשיב לשם קבלת עמדתו, ואף ניסה להגישה למזכירות בית משפט זה (אם כי מסיבה כזו או אחרת הבקשה לא נקלטה לרישום). בסופו של יום הוגשה בקשת הארכה ביום 3.7.2017.

3.

בתגובתו לבקשת הארכה הדגיש המשיב כי מן הבקשה עולה שעותק של פסק הדין היה מצוי בידי עו"ד דן-גור בסמוך לאחר שניתן, וכי כבר אז הוא היה מודע היטב לתוכנו של פסק הדין. משכך, העובדה שבהמשך הדרך לא ניתן היה לצפות בפסק הדין באמצעות מערכת "נט המשפט" כלל אינה רלוונטית לעניין, ואינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור עליו. עוד ציין המשיב כי לדעתו עותק פסק הדין עודנו מצוי בידי עו"ד דן-גור, והוסיף כי לא בכדי נמנע המבקש מלתמוך את בקשת הארכה בתצהיר. המשיב המשיך וטען כי בקשת הארכה הוגשה לאחר חלוף המועד וכי סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור קלושים.

4.

נוכח הטענות אשר הועלו בתשובת המשיב, הוריתי למבקש להגיש תגובה לתשובה אשר תיתמך בתצהיר ותכלול פירוט ברור ומלא של השתלשלות האירועים הנוגעת לעניין. ואכן, המבקש הגיש תגובה לתשובה ותמך אותה בתצהיר מטעם מזכירתו של עו"ד דן-גור. בתגובה חזר בו המבקש מן הטענה העובדתית לפיה פסק הדין הודפס במשרדו של עו"ד דן-גור בסמוך לאחר נתינתו. הובהר, כי עו"ד דן-גור ומזכירתו אמנם צפו בפסק הדין בסמוך לאחר שניתן באמצעות מערכת "נט המשפט", ואולם ככל הנראה לא הדפיסו עותק של פסק הדין. מתצהירה של המזכירה עולה כי לקראת יום 26.6.2017 בקש ממנה עו"ד דן-גור לעיין בעותק של פסק הדין, ואז התברר כי לא ניתן להפיקו ממערכת "נט המשפט" מחמת תקלה. בתצהיר צוין במפורש כי "...בעת הגשת הבקשה להארכת מועד, לא היה מצוי במשרדנו עותק מפסק דינו של בית המשפט קמא". המבקש הדגיש כי התקלה במערכת "נט המשפט" מנעה ממנו להגיש את בקשת רשות הערעור, שהרי על מנת להכינה ולהגישה דרוש עותק מפסק הדין.

5.

בנסיבות העניין התרתי למשיב להתייחס לתגובה האמורה של המבקש. המשיב טען לפגמים שונים בתגובה, ובהם העובדה שעו"ד דן-גור נמנע מלצרף תצהיר מטעמו. לשיטת המשיב, יש לדחות את בקשת הארכה מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט וזאת בין היתר נוכח אופן התנהלותו של המבקש בהליכים הקודמים שבין הצדדים. אוסיף ואציין כי המבקש בקש להגיב להתייחסות האמורה מטעם המשיב, ואולם בשים לב לכך שהמבקש כבר הגיש שני כתבי בי דין ולתוצאה אליה הגעתי (כמפורט להלן), לא ראיתי להיעתר לבקשה.

6.

כידוע, נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים. עם זאת, בית המשפט מוסמך להאריך את המועד להגשת הליכים כאמור בהתקיים "טעם מיוחד" לכך ( תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים (בר"מ 6094/13

מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013); בש"א 954/11

הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011)). בין היתר יש להביא בחשבון, לעניין זה, את משך האיחור, את הטעמים העומדים בבסיסו ואת סיכויי ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו.

7.

צודק המשיב, כי בקשת הארכה בענייננו מעוררת תהיות שונות. כאמור, בתחילה טען המבקש (ללא תצהיר) כי פסק הדין הודפס במשרד בא כוחו בסמוך לאחר שניתן, ובהמשך הדרך חזר בו מטענה עובדתית זו וטען כי פסק הדין ככל הנראה לא הודפס (אם כי ציין שלא ניתן לדעת זאת בוודאות). אף לא נעלמו מעיניי התהיות אותן העלה המשיב ביחס לתגובה הנוספת שהוגשה על ידי המבקש. זאת ועוד, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, דומני כי המשוכה העומדת לפני המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור אותה הוא מעוניין להגיש, אינה נמוכה.

8.

מן העבר השני, לא ניתן להתעלם מהנתון - אשר אינו שנוי במחלוקת - כי אכן אירעה תקלה במערכת "נט המשפט" כך שבסמוך למועד בו התכוון המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור, פסק הדין לא היה זמין לעיון או להדפסה. חרף הקשיים בבקשת הארכה, יש ליתן נפקות לדברים אשר צוינו בתצהיר מזכירתו של עו"ד דן-גור ולפיהם במועד הרלוונטי לא היה מצוי במשרדו עותק של פסק הדין. והרי היעדרו של עותק כאמור וחוסר היכולת להפיק עותק שכזה מתוך מערכת "נט המשפט" כמקובל, מקימים קושי אובייקטיבי להגיש את בקשת רשות הערעור. גם אם ניתן להניח שהמבקש יכול היה להתגבר על הקושי האמור באופן כזה או אחר, עדיין יש בכך משום שיקול התומך במתן ארכה.

9.

לכך מתווספת העובדה שביום 27.6.2017 - בתוך המועד להגשת בקשת רשות הערעור - פנה המבקש לבית המשפט המחוזי וביקש כי התקלה ביחס לפסק הדין תתוקן, ואף הוסיף ופנה למשיב לשם קבלת עמדתו לגבי מתן

ארכה להגשת בקשת רשות הערעור. בקשת הארכה הוגשה מספר ימים לאחר מכן, ביום 3.7.2017 (וכאמור, לטענת המבקש ניסה להגישה לראשונה עוד ביום 27.6.2017). בנסיבות אלה ספק אם יש לומר כי התגבשה אצל המשיב הסתמכות ממשית על סופיותו של פסק הדין, וגם בכך יש כדי לשקול לטובת המבקש (ראו והשוו למשל, רע"א 3776/16 גנים נ' רחל (15.8.2016)).

10.

משאיזנתי בין השיקולים הנוגדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחסום את שעריו של בית משפט זה בפני המבקש וכי יש ליתן לו ארכה כמבוקש. זאת, תוך חיובו בהוצאות בשל אופן התנהלותו אשר גרם לסרבול ההליך וחייב את המשיב להגיש שתי תגובות שונות.

המבקש יהיה רשאי אפוא להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 22.10.2017. החלטתי זו תצורף כנספח לבקשת רשות הערעור, ככל שתוגש. המבקש יישא בהוצאות בסך 3,500 ש"ח לטובת המשיב.