בש"א 5414/15 אברהם סימון נ. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ

1.

לפניי בקשה שהוכתרה "בקשה להעברת מקום דיון", ואולם תוכנה מלמד כי למעשה מדובר בבקשה לאיחוד הדיון בארבעה הליכים שיזמו המבקשים נגד המשיבים, כולם או חלקם, כל אחד מהם במחוז שונה: ע"א 14229-08-14, שהוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: תיק חיפה ); ת"א 2245/06, שהוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: תיק תל אביב ); ת"א 5749-06-14, שהוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: תיק ירושלים ); ו-ת"א 6311-11-09, שהוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה ומתנהל מזה זמן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן: תיק באר שבע ) – ולקיים את הדיון בארבעת ההליכים במאוחד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן: הבקשה ). לדברי המבקשים, עניינם המרכזי המשותף של ארבעת התיקים הוא הדרישה לבטל מכירה של נכס שההחלטה למכרו התקבלה בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה.

2.

עיון בתיקים אלה הוביל לגילוי שורה ארוכה של הליכים משפטיים שבהם נקטו המבקשים בשנים האחרונות, שבכל אחד מהם הגישו עשרות ואף מאות בקשות – שבחלקן הגדול נדחו בשל היעדר בסיס או הצדקה משפטית. חלק ניכר מהבקשות שהגישו המבקשים בתיקים השונים הן בקשות לעיכוב הליכים בשל דיונים אחרים שמתנהלים בבתי משפט שונים, שלטענת המבקשים יש בהם כדי להשפיע על הדיון בתיק שעיכובו מבוקש; ולעתים מבוקש כי בית משפט אחד יכריע בשאלה העומדת בפני בית משפט אחר, או שמבוקש מבית משפט אחד להכריע באופן שונה בעניין שהוכרע זה מכבר על ידי בית משפט אחר. התנהלות חריגה זו של המבקשים, מאפיינת את כלל ההליכים הנקוטים על ידם כאמור, שיצוין שבכולם המבקשים אינם מיוצגים על ידי עורך דין, וכך גם בבקשה שלפניי.

3.

דוגמא להתנהלות המבקשים ניתן למצוא בתיק תל אביב, תובענה אזרחית שמסתבר שהסתיימה בפסק דין זה מכבר ביום 18.1.2009. חרף זאת, המבקשים הגישו בתיק זה למעלה מ-50 בקשות מאז שניתן פסק הדין, האחרונה שבהן ככל הנראה ביום 26.7.2015. כמו כן יצוין כי במסגרת תיק תל אביב הפנו המבקשים האשמות למעורבות בשוחד נגד רשמת בהוצאה לפועל – האשמות שלא נמצא להן בסיס ואותה רשמת מכהנת מזה שנים רבות כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב. תיק חיפה, לעומת זאת, הוא ערעור על החלטות של בית משפט השלום בחדרה, שניתנו בקשר לתיקי הוצאה לפועל, ומבוקש בערעור לבטל את כל ההחלטות האמורות (יצוין כי גם בתיק חיפה הפנו המבקשים האשמות נגד גורם שיפוטי, במקרה זה נטען לתרמית מצד שופטת בית משפט השלום בחדרה). ואילו תיק באר שבע הוא תובענה אזרחית לביטול הסכם ולפיצוי כספי, בין השאר בעילת תרמית. בשלהי ינואר 2015 פנו המבקשים במקביל לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה להכריע בשאלות שמתבררות בתיק חיפה; ולבית המשפט בחיפה בבקשה לעכב את ההליך עד להכרעת בית המשפט בבאר שבע באותן שאלות. ביום 3.2.2015 דחה בית המשפט בבאר שבע את בקשת המבקשים להכריע בשאלות שמתבררות בתיק חיפה, וציין כי כבר קיימים מעשי בית דין באותן השאלות; ושהמקום לטעון נגדם, אם בכלל, הוא בערעור בתיק חיפה. בית המשפט בבאר שבע הוסיף וציין כי כבר פסק בעבר שקיימים בעניינים אלה מעשי בית-דין, ועל כן עוד בשנת 2011 דחה את התביעה שלפניו נגד המשיבים 1 ו-2, בפסקי דין שהפכו לחלוטים לאחר שערעורים עליהם נידחו. ביום 25.2.2015 דחה גם בית המשפט בחיפה את הבקשה לעיכוב ההליכים עקב דיונים מקבילים בתיק באר שבע וציין בהחלטתו כי "ככל שהמבקש סבור כי הערעור שהגיש אינו הכרחי נוכח הכרעות אחרות שתתקבלנה בקרוב בתיקים אחרים (כפי שעולה מפתח הדברים בבקשתו), הוא רשאי לבקש למחוק הערעור דנן".

אשר לתיק ירושלים, נמצא כי מאז שנפתח התיק לפני כשנה הוגשו בו 90 בקשות, רובן המוחלט על ידי המבקשים. כתב התביעה בתיק זה מגלה דימיון רב לכתב התביעה בתיק באר שבע, לרבות בנוגע לעילות התביעה, זהות הנתבעים והסעדים המבוקשים. ניתן לשער כי הסיבה לנקיטת הליך זה על ידי המבקשים היא אי שביעות רצונם מתוצאות ההליך בבאר שבע, שם כאמור ניתנו כבר פסקי דין נגד מרבית הנתבעים, לרבות המשיבים 3-1 שהתביעה נגדם בתיק ירושלים תלויה ועומדת.

4.

עוד עולה מעיון בתיקים האמורים כי אין זו הפעם הראשונה שהמבקשים פונים לבית משפט זה בבקשה לאחד את הדיון בשורה של הליכים שהם בעצמם יזמו בבתי משפט במחוזות שונים. ביום 11.6.2012 ניתנה החלטה מאת הנשיא א' גרוניס בבג"ץ 838/12, שם ביקשו המבקשים לאחד את הדיון במספר תיקים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בפסקה 2 בהחלטה זו נאמר:

"איני רואה צורך לתאר ולוּ בקיצור את ההליכים נשוא הבקשה כמו גם את עשרות ההליכים (אם לא יותר) שהגישו המבקשים לערכאות השיפוט השונות. יצוין, כי לתשובת המשיבים 11 ו-18 צורף נספח שאורכו 11 עמודים(!), המפרט רשימה בלתי נתפשת של הליכים שהוגשו על ידי המבקשים בשנים האחרונות. הטעם לכך שאיני נדרש כלל לתאר את ההליכים, הוא כי בבקשה לא הונח טעם מהותי אחד שעשוי להצדיק את איחוד הדיון. כידוע, הנטל הראשוני המוטל על מי שמבקש את איחוד הדיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין, הוא להראות כי ההליכים נשוא הבקשה עוסקים בנושא אחד. המבקשים לא ניסו לעמוד בנטל זה במקרה שלפניי. יוער, כי שניים מההליכים הם הליכי ערעור הנוגעים לחיוב המבקשים להפקיד אגרה (ראו נספחים ז' ו-ח' לבקשה), בעוד שהליכים אחרים הם תובענות בהן עתרו המבקשים לסעדים כספיים והצהרתיים. מעבר לכך, על בעל דין המגיש לבתי המשפט הליכים באופן סדרתי, מוטל נטל כבד מן הרגיל להוכיח כי איחוד הדיון בהליכים שהוא עצמו הגיש ייעל את הדיון בהם. המבקשים לא הראו מדוע יהא זה יעיל לאחד את הדיון בהליכים, בשים לב להיקף העצום של ההליכים שהוגשו על ידם עד עתה. הנה כי כן, הבקשה לא מצביעה על עילה לאיחוד הדיון ומטעם זה דינה להידחות."

וכאילו לא די באמור, ביום 25.6.2016 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר ולביטול ההחלטה מיום 11.6.2012. בקשה זו נדחתה ביום 9.7.2014 בהחלטה שניתנה אף היא על ידי הנשיא א' גרוניס , אשר קבע כי "המבקשים אינם מצביעים על טעם כלשהו שיצדיק ביטולה של ההחלטה. אציין כי המבקשים הינם מתדיינים סדרתיים, המנהלים הליכים רבים בערכאות שונות".

5.

דברים אלה כוחם יפה גם לבקשה שלפניי. המבקשים אמנם טענו כי קיים עניין מרכזי משותף לארבעת התיקים שבהם מבוקש לאחד את הדיון, אולם גילו טפח וכיסו טפחיים. המבקשים נמנעו מלהסביר מהו הדבר שמייחד את כל אחד מההליכים ומדוע נקטו בהליכים השונים מלכתחילה, בעיקר באלה העוסקים בעניינים שכבר הוכרעו בהליכים קודמים. המבקשים גם לא עמדו על הקושי שבאיחוד הדיון בערעור על החלטות הוצאה לפועל עם תובענות בעילות אזרחיות או עם תיק שנסגר זה מכבר – אף לא התייחסו לשלב שבו נמצא כל אחד מההליכים. כמו כן לא הבהירו המבקשים בבקשה מדוע זה מתנהלים על ידם הליכים במקביל ברחבי הארץ, ומדוע לא יפעלו למחיקת הליכים "כפולים". ומעל לכל, המבקשים לא הראו הצדקה מהותית כלשהי לאיחוד הדיון וכיצד זה עשוי לייעל את ניהול ההליכים. משכך, ומשהבקשה אינה מגלה כל עילה לאיחוד הדיון, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תגובה, אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת המשיבים. עם זאת, לנוכח התנהלות המבקשים – המגישים אינספור בקשות לבתי המשפט חדשות לבקרים ובאופן סדרתי, וזאת חרף החלטות רבות שבהן התריעו בתי המשפט השונים בפני המבקשים כי פניות נוספות החסרות צידוק יחויבו בהוצאות – אני מוצאת מקום להעמיד את המבקשים על כך שאמנם זאת הפעם ולאחר התלבטות, אינני מחייבת בהוצאות לטובת אוצר המדינה; ואולם ככל שישובו המבקשים ויגישו בקשות ממין זה ללא יסוד בעובדות ובדין, שיש בהם משום ניצול לרעה של הליכי משפט, הם עשויים להיות מחויבים בהוצאות בעתיד.