פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5431/09 - ד'
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקשים:
1. מהא ברג'ות
2. ג'מיל ברג'ות
נ ג ד
המשיבים:
1. ראיף אבו אחמד
2. אחמד אבו אחמד
בקשה לעיון חוזר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת, שניתן ביום 4.5.2009 בהיעדר הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 30.6.2009. נטען בה כי המבקש פנה לבא-כוחו מספר ימים עובר הגשת הבקשה ומפאת קוצר הזמן ומחמת טעות אנוש במניין הימים, הוגש הערעור באיחור של יום אחד. בהחלטתי מיום 30.7.2009 קיבלתי את בקשת המבקשים והארכתי את המועד להגשת הערעור בעשרה ימים, זאת בשים לב לאיחור המזערי ולהעדר תגובה מצד המשיבים.
2.
ביום 24.9.2009 הוגשה בקשה מטעם המשיבים בה התבקש ביטול ההחלטה מיום 30.7.2009, מן הטעם כי המשיבים לא קיבלו לידיהם את הבקשה גופה וההחלטה הומצאה לידי המשיבים רק ביום 16.9.2009. בהחלטתי מיום 14.10.2009 ביטלתי את ההחלטה שניתנה ביום 30.7.2009 והוריתי כי המבקשים ימציאו לאלתר את הבקשה לידי המשיבים. בתגובת המשיבים, מיום 19.10.2009, התנגדו המשיבים להארכת המועד בטענה כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מנסיבות התלויות במבקשים ומצויות בשליטתם וכן כי מדובר בבקשה כללית וסתמית, אשר אינה מאומתת בתצהיר.
3.
לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים הגעתי לכלל למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אמנם, גם כאשר מדובר באיחור של יום אחד, מתחייב קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת הליך. במקרה דנן מדובר בטעות במניין הימים. בהתקיים נסיבות מיוחדות מכירה הפסיקה בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. הכרה כזו תקום בייחוד בנסיבות בהן לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד (ראו: רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תק-על 2002 (1), 746). בענייננו, פסק הדין נשוא ההליך ניתן שלא במעמד בעלי הדין ומכאן שקשה לבסס הסתמכות מדויקת של המשיבים על המועד האחרון להגשת ההליך ואף לא נטען להסתמכות כאמור. במצב דברים זה, ובשים לב למשך האיחור המזערי של יום אחד, מצאתי לנכון להיעתר להארכת המועד המבוקשת. עם זאת, בהעדר הסבר מספק ובשים לב להתנהלות המבקשים במסגרת בירור הבקשה, ראיתי לנכון לחייב את המבקשים לשלם שכר טרחת עורך דין למשיבים בסך 2,000 ₪.
ניתנה היום, ו' כסלו תש"ע
(23.11.2009).
גאולה לוין
ר ש מ ת