החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 5502/97 בן-ארי אביה עו"ד נ. גינדלביץ' קלרק-ד"ר

ניתן ביום

בקצרה

נזיקין · לשון הרע - בקשת רשות ערעור שנייהבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתביעת לשון הרע

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקשת, עורכת דין שייצגה חולה נפש בוועדה פסיכיאטרית, תבעה את הפסיכיאטר חבר הוועדה בגין מכתבים שכללו ביקורת כלפיה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב בשל הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור נוסף, מהטעם שאין בסוגיה חשיבות ציבורית מיוחדת, וחייב את המבקשת בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

העובדות

המבקשת, עורכת דין, ייצגה חולה נפש בערר על הוראה לטיפול מרפאתי כפוי בפני הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. המשיב, פסיכיאטר ששימש חבר בוועדה, כתב מכתבים שבהם ביקר את התנהגותה של המבקשת, והמכתבים הופנו לחברי הוועדה ולפרקליטות המחוז. בית משפט השלום קבע כי היה בדברים לשון הרע אך פסק פיצוי סמלי, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב בהתבסס על הגנת תום הלב.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להעניק רשות ערעור נוסף על פסק דין של ערכאת ערעור בהיעדר חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת?
  2. 2.האם זכאי המשיב להגנה לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע בגין מכתב שכתב לחברי הוועדה ולפרקליטות המחוז?

הלכות

  1. 1

    בית המשפט העליון לא יתן כעניין שבשגרה רשות לערעור נוסף על ערכאת ערעור, אלא אם יש בסוגיה חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת.

    ״הלכה פסוקה היא שבית משפט זה לא ייתן כעניין שבשגרה רשות לערעור נוסף על ערכאת ערעור אם אין בסוגיה העולה בו משום חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שאלת היחסים בין עורך דין ללקוח חולה נפש אינה הכרחית להכרעה בסכסוך לשון הרע בין הצדדים, ולכן אין מקום לרשות ערעור.

    ״הטענות אינן חורגות מגדר הסכסוך שבין הצדדים ואילו הכרעה שאלת היחסים בין עורך-דין ללקוח חולה נפש אינה הכרחית לצורך ההכרעה בסכסוך זה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • לשון הרע
  • רשות ערעור
  • חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת
  • הגנת תום הלב
  • ייצוג חולי נפש
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"א

5502/97

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המבקשת:

בן-ארי

אביה, עו"ד

נגד

המשיב

:

גינדלביץ'

קלרק, ד"ר

בקשת

רשות ע

רעור

על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי

בחיפה, בע"א 4313/96, 4332, מיום

14.8.97

שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' סלוצקי

והשופטים:

ש' פינקלמן, מ' נאמן

בשם

המבקשת: בעצמה

בשם

המשיב: עו"ד נורית ישראלי

החלטה

1.המבקשת הינה עורכת דין במקצועה אשר ייצגה חולה במסגרת ערר שביקש להגיש לועדה הפסיכיאטרית המחוזית (להלן: הועדה) על הוראה למתן טיפול מרפאתי כפוי, שהוצאה על ידי הפסיכיאטר המחוזי. המשיב הינו פסיכיאטר מומחה ושימש כאחד מחברי הועדה. במהלך הדיונים בועדה נבדק החולה על ידי חברי הועדה ושוכנע לקבל על עצמו את הטיפול. משהודע על כך למבקשת, היא שוחחה עם מרשה ומששוכנעה שהסכמתו ניתנה מתוך לחץ חזרו שניהם לועדה והודיעו שהוא מבקש שהדיון ימשך וחוזר בו מהסכמתו. הערר נדחה על ידי הועדה. לאחר הדיון פנתה המבקשת במכתב לסגנית פרקליטת המחוז בו דרשה התנצלות על אופן וסגנון הדיון. בתגובה כתב המשיב מכתב למבקשת, בו הביע ביקורת כלפי התנהגותה של המבקשת בועדה ובין היתר כתב כי "התנהגה בזלזול כלפי תהליך טיפולי" וכי "כתוצאה מפזיזות כתבת מכתב לאמו של הלקוח שתוכנו משקף מחשבות שווא של החולה". שני המכתבים היו מכותבים לחברי הוועדה ולפרקליטות המחוז.

2.המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיב בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 6195/94) בגין הוצאת לשון הרע. בית משפט השלום קבע כי יש במכתב משום הוצאת לשון הרע, אך פסק למבקשת סכום סמלי, בסך 2,000 ש"ח, שכן הוא זקף לזכות המשיב נסיבות מקילות, ביניהן שהמדובר היה במכתב תגובה ושהמשיב פעל בתמימות וביושר אינטלקטואלי. כמו כן נקבע שהנזק שנגרם למבקשת היה מזערי.

3.על פסק דינו של בית משפט השלום ערערו שני הצדדים. המבקשת על גובה הפיצוי ועל הקביעה בדבר קיומן של נסיבות מקילות ואילו המשיב על עצם חיובו בדין. בית המשפט המחוזי בחיפה (ע.א. 4313/96, 4332/96) קיבל את ערעורו של המשיב ודחה את ערעורה של המבקשת. בית המשפט פסק כי למשיב עומדת הגנת תום הלב, שכן דבריו נעשו בנסיבות המפורטות בסעיפים 15(4) ו- 15(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1965- (להלן: החוק). כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי דבריו של המשיב לא היוו הוצאת לשון הרע כנגד המבקשת.

4.בבקשה שבפני, חוזרת המבקשת על טענותיה בערכאות קמא, לפיהן היה בדברי המשיב משום הוצאת לשון הרע. המבקשת יוצאת כנגד מסקנת בית המשפט המחוזי וטוענת כי המשיב לא יכול היה ליהנות מן ההגנה הקבועה בסעיף 15 לחוק. לטענתה יש במקרה זה כדי להעלות סוגיות בנוגע לייצוג חולי נפש. המשיב בתגובתו טוען כי לא היה בדבריו משום הוצאת לשון הרע ובאשר לסוגיית ייצוג חולי נפש, הרי שהדיון בסוגיה זו אינו נחוץ לצורך ההכרעה במקרה הנדון.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא שבית משפט זה לא ייתן כעניין שבשגרה רשות לערעור נוסף על ערכאת ערעור אם אין בסוגיה העולה בו משום חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). כך הוא בעניין שבפני. הטענות אינן חורגות מגדר הסכסוך שבין הצדדים ואילו הכרעה שאלת היחסים בין עורך-דין ללקוח חולה נפש אינה הכרחית לצורך ההכרעה בסכסוך זה.

6.כאמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

7.המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ח בכסלו התשנ"ח

(17.12.97).

ה

נ ש י א

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97055020.

A05

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • רעא 5502/97
  • עא 4313/96

הלכות

  1. 1בית המשפט העליון לא יתן כעניין שבשגרה רשות לערעור נוסף על ערכאת ערעור, אלא אם יש בסוגיה חשיבות ציבורית או משפטית מיוחדת.
  2. 2שאלת היחסים בין עורך דין ללקוח חולה נפש אינה הכרחית להכרעה בסכסוך לשון הרע בין הצדדים, ולכן אין מקום לרשות ערעור.