בש"א 553-24 בש"א 553-24

לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"צ 45218-02-18 מיום 2.7.2023 (להלן: פסק הדין).

הבקשה הוגשה למתן ארכה של 120 ימים מהמועד שבו נטען כי הומצא למערערים פסק הדין. בבקשה נטען כי המבקשים קיבלו את פסק הדין ביום 19.7.2023, וייתכן כי באי-הכוח הקודמים של המבקשים קיבלו את פסק הדין ביום שבו ניתן, אולם הם עדכנו את המבקשים רק לאחר שהתקבלה פנייה מהממונה על הגבייה בפרקליטות המדינה לתשלום ההוצאות שנפסקו בפסק הדין. עוד נטען בבקשה כי כחודשיים לאחר קבלת פסק הדין החליטו באי-הכוח הקודמים של המבקשים כי הם לא ממשיכים את הייצוג, והמבקשים נדרשו לפרק זמן לא מבוטל למציאת ייצוג חדש. המבקשים הוסיפו כי אחד מבאי-כוחם בשירות מילואים; כי קיים הליך ערעורי נוסף בעניין משיק; וכי בהליכים מקבילים המדינה הגישה בקשות רבות למתן ארכה. לבסוף נטען כי חלה על המדינה חובת הגינות מוגברת, ועל כן, ועל רקע נושא התובענה, יש חשיבות בבירור הערעור לגופו.

לבקשה צורפה עמדת המשיבה, וכן פורטה עמדת המבקשים ביחס לעמדה זו. מהתשובה שצורפה לבקשה עלה כי עמדתה של המשיבה היא כי הפנייה אליה נעשתה לאחר שחלף המועד להגשת הערעור (וכחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין). על כן, ומשלא הוצג "טעם מיוחד", עמדת המשיבה כי אין להיעתר לבקשה.

לאחר הגשת הבקשה ביקשה המשיבה לאפשר לה להשיב לבקשה. בבקשה נטען כי הבקשה שהועברה לתגובת המשיבה שונה מהבקשה שהוגשה לבית המשפט. כך, נטען כי הבקשה הייתה בת חצי עמוד (וזאת בניגוד לבקשה שהוגשה לתיק בית המשפט, המחזיקה שישה עמודים), וכי חרף האמור, כשבוע לאחר מכן הוגשה הבקשה הנוכחית – מבלי שהמבקשים העבירו אותה לעיונה של המשיבה – ותוך שלבקשה צורפה התשובה שניתנה לבקשה המקורית שהועברה אליה. בתשובה שהוגשה נטען כי משעה שאין חולק על כך שבא-כוחם הקודם של המבקשים קיבל את פסק הדין (ולמעשה צפה בו במערכת "נט המשפט" במועד שבו ניתן), אין משמעות למועד שבו למבקשים נודע על מתן פסק הדין. עוד נטען כי החלפת הייצוג אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור וכי לא הובהר מדוע בפרק הזמן הממושך שעמד לרשות המבקשים לא הוגשה בקשה להארכת מועד לצורך הסדרת הייצוג. לבסוף נטען כי אין לגזור גזירה שווה מבקשות ארכה במסגרת הליכים תלויים ועומדים, שלא התגבשה בהם הסתמכות על סיום ההליכים, וכי סיכויי הערעור קלושים.

לאחר קבלת התשובה המשלימה, ראיתי לאפשר למבקשים להגיב לאמור בה. המבקשים טענו כי אכן העבירו תחילה טיוטה לבקשה מוסכמת, אולם משעה שהמשיבה התנגדה לה, הבקשה הוגשה בליווי הנימוקים המלאים, ולא הוצגה כבקשה מוסכמת. ממילא, נטען כי הואיל והמשיבה קיבלה הזדמנות להשיב, לא קופחו זכויותיה.

עיינתי בבקשה ובתשובה. בראשית הדברים ראיתי לציין כי ישנו קושי ממשי בכך שבעל דין מגיש לבית המשפט בקשה שונה מזו שהועברה לצד שכנגד לצורך קבלת עמדתו לבקשה. משעה שבעל דין מגיש בקשה לבית המשפט, ובגדרה מצרף את תשובת המשיב, הנחת בית המשפט היא שהתשובה מתייחסת לאותו נוסח של בקשה כפי שהוגש לבית המשפט. על כן, ככל שזה אינו מצב הדברים, לכל הפחות יש להבהיר כי מדובר בבקשה שונה. הדבר דרוש גם לשם שמירת הזכויות של הצד שכנגד, שתשובתו מתייחסת לנוסח הבקשה שהועברה אליו ולא לנוסח שהוגש לבסוף לבית המשפט; ואין די בעניין זה בציון העובדה שהבקשה הוגשה שלא בהסכמה.

שנית, אין לקבל את טענת המבקשים באשר למועד קבלת פסק הדין. המבקשים אינם חולקים על כך שבמועד שבו ניתן פסק הדין הם היו מיוצגים על ידי עורכי דין. כפי שציינה המשיבה, עורכי הדין צפו בפסק הדין במערכת נט המשפט ופסק הדין הומצא להם. בנסיבות אלה, אין הצדקה כלשהי להבחין בין המצאה לעורך הדין לבין המצאה לבעל דין. כאמור בתקנה 163(א) לתקנות סדר הדין, אם בעל דין מיוצג על ידי עורך דין, ההמצאה מבוצעת לעורך הדין ונחשבת כאילו בוצעה גם לבעל הדין. כל קביעה אחרת תחתור תחת עקרונות היסוד של ההמצאה והדיון בבית המשפט. משעה שבעל דין מיוצג בידי עורך הדין, רשאי בית המשפט, ורשאי גם בעל הדין שכנגד, להניח שהמצאה לעורך הדין כמוה כהמצאה לבעל הדין. אחרת, הייתה נקבעת חובה להמציא ישירות לבעל הדין ללא תלות בשאלה אם הוא מיוצג אם לאו. בנסיבות אלה, כל התנהלות בין עורך הדין לבעל הדין היא עניין פנימי, ואין בה כדי לפגוע בהסתמכות בעל הדין שכנגד על המצאת פסק הדין ותחילת מניין הימים להגשת ההליך הערעורי.

שלישית, החלפת הייצוג אינה נחשבת, ככלל, ל"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. כפי שנקבע לא אחת, חילופי ייצוג אינם בגדר נסיבה שאינה בשליטתו של בעל הדין או כזו שהיא בלתי צפויה, באופן שיהווה טעם המצדיק הארכת מועד (ראו, למשל, בש"א 7331/20 ש.י. מיטב השקעות ייזום ובניין נ' יעד חברה לדלק בע"מ, וההפניות שם (27.10.2020)). מעבר לאמור, טענת המבקשים בהקשר זה נטענה באופן לקוני, ומבלי שהובהר, לכל הפחות, מדוע לא הוגשה בקשה להארכת המועד במסגרת פרק הזמן שבו ניסו המבקשים להחליף את הייצוג.

בנסיבות אלה, הטענות שהעלו המבקשים אינן מצדיקות היעתרות לבקשה, ושקלתי אם אין בהתנהלות כדי להצדיק את דחיית הבקשה. חרף האמור, מצאתי להיעתר לבקשה חלקית אך בשל העובדה שאחד מבאי-כוח המבקשים שהה בשירות מילואים ממושך, ובשים לב לכך שמדובר בערעור בזכות. אין באמור כדי לחוות עמדה באשר לסיכויי הערעור.

ארכה להגשת הליך ערעורי תינתן עד ליום 5.5.2024. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך הערעורי, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף כנספח.