פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
5569/17
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
פלונית
2. פלוני
בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' סגנית הנשיא מ' דהן מיום 19.6.2017 (תמ"ש 53998-04-15) שלא לפסול עצמה מלשבת בדין (להלן: ההחלטה ).
לטענת המבקש, אשר אינו מיוצג בהליך זה, ההחלטה הומצאה לו ביום 26.6.2017. ביום 10.7.2017, ארבעה עשר ימים לאחר מכן, ניגש למזכירות בית המשפט על מנת להגיש ערעור על ההחלטה, ואז התברר לו כי איחר את המועד. משכך הגיש, באותו היום, את בקשת הארכה שלפניי, בצירוף עותק מכתב הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתו. בבקשתו ציין המבקש, כי האיחור נגרם כתוצאה מכך שלא היה מודע לסד הזמנים הקבוע בדין להגשת ערעור פסלות.
לאחר שבחנתי את הבקשה על רקע אמות המידה החלות בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתשובה. אנמק בקצרה.
נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין להגשת הליכים ערעוריים. לעניין זה נקבע כי "הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין, הכפופים כולם לסדרי דין זהים. אכן, הקפדה על לוחות הזמנים שהתוו בדין הכרחית היא לשם ניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה, כמו-גם לשם הבטחת אינטרס ההסתמכות של בעלי-הדין ויכולתם לכלכל את צעדיהם" ( ע"א 3832/10
מיטרני נ' מחלוף , פיסקה 24 (10.8.2010)). בית המשפט מוסמך אמנם להאריך את המועד להגשת הליכים כאמור, אולם זאת רק בהתקיים "טעם מיוחד" לכך ( תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים ( בר"מ 6094/13
מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013);
בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (14.3.2011)). בין היתר יש להביא בחשבון, לעניין זה, את משך האיחור, את הטעמים העומדים בבסיסו ואת סיכויי ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו.
בענייננו מדובר באיחור של ארבעה ימים. לא מדובר אמנם בפרק זמן ארוך, אולם נוכח סד הזמנים הקצר מאד להגשת ערעור פסלות - עשרה ימים - גם לא ניתן לומר כי הוא זניח. לכך מצטרפים מספר שיקולים התומכים כולם בדחיית בקשת הארכה: ראשית , המבקש לא סיפק פירוט כלשהו לגבי המאמצים אותם עשה, אם בכלל, על מנת לברר את פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור פסלות, מה גם שבקשת הארכה כלל לא נתמכה בתצהיר. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי הטעות של המבקש, ככל שאכן אירעה,
הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו והשוו, בש"מ 6229/11
דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012)). שנית , סיכוייו הלכאוריים של הערעור אינם נחזים להיות גבוהים, וזאת בשים לב למבחנים הנוהגים במסגרת דיני הפסלות. ושלישית ,
הגישה המצמצמת יחסית הנוהגת ביחס לבקשות ארכה להגשת ערעורי פסלות (למשל, בש"א 4616/13
פלוני נ' פלונית , פיסקה 2 (21.7.2013)).
הבקשה נדחית אפוא ללא צורך בתשובה.
ניתנה היום, י"ט
בתמוז התשע"ז (13.7.2017).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם