בש"א 5626/21 יגאלון אלון 121 נ. ישראגרף שירותי משרד בע"מ

המועד להגשת ערעור פסלות בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ) הינו "בתוך ארבעה עשר ימים ממועד המצאת ההחלטה" (תקנה 174(א) לתקנות סדר הדין). מאחר שהחלטת הפסלות מושא הבקשה ניתנה ביום 4.7.2021, המועד האחרון להגשת ערעור עליה היה ביום 18.7.2021. מכאן שבקשת הארכה שלפניי, מיום 16.8.2021, הוגשה באיחור של כחודש ימים. תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין קובעת כי הארכת מועד הקבוע בחיקוק ובכלל זה הארכת מועד להגשת ערעור פסלות מותנית בקיומם של "טעמים מיוחדים שירשמו". טענת בא-כוח המבקשת לפיה "בשל שגגה ובתום לב" סבר כי "עליו להגיש ערעור בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי" אינה מגבשת טעם מיוחד כאמור, ולו משום שהמועד להגשת ערעור פסלות קבוע מפורשות בתקנות סדר הדין כפי המפורט לעיל. יש להדגיש, בהקשר זה, כי כאשר בעל-דין (ובפרט בעל דין מיוצג) טוען כי בשל טעות בדין הוגש ההליך באיחור, עליו להראות בדרך כלל כי הייתה זו טעות סבירה, או שנהג בשקידה סבירה למניעת הטעות. הטעות שנפלה בענייננו עניינה בדין ברור ונראה, על פני הדברים, כי בדיקה פשוטה הייתה מובילה למניעת הטעות.

מסקנה זו כי לא הונחו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת, מקבלת משנה תוקף בערעורי פסלות בהתחשב בגישה הזהירה והמצמצמת הננקטת בבית משפט זה בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת ערעור פסלות (ראו בש"א 9014/16 יצחק נ' ביטן (18.12.2016)).

בהתחשב באופיו הייחודי כאמור של הליך הפסלות ולנוכח העובדה שהבקשה אינה מצביעה על טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה, דינה של הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.